תפריט
מה זה חופש עבורי?
כשאנחנו חושבות על מושג החופש בוודאי עולות מחשבות כמו, לעבוד בעבודה שאני אוהבת, לממש את עצמי, להיות במצב כלכלי שמאפשר לי להגשים את החלומות שלי של קניות, חופשה, גידול ילדים או תחביב ולימודים. החופש להיות במערכת יחסים טובה, להיות חופשיה לומר ולעשות את מה שאני מאמינה בו, להיות בחברה שמתאימה לי, ובכלל לחיות את החלום שלי, להיות מאושרת, לקום בבוקר ופשוט להרגיש טוב.
כשהתחלתי לפני שנים רבות תהליך אישי עם מטפלת זה היה בגלל שלא היה לי טוב במערכת היחסים שלי. סבלתי. היו לי השערות מדוע אני סובלת ובעיקר השלכתי אותן על בן הזוג שלי. הוא לא ככה…והוא לא ככה. ואם הוא רק יהיה יותר….אז יהיה לנו טוב. וכן, נכון גם אני צריכה אולי להיות קצת יותר….ואז יהיה לנו טוב. ובכל זאת זה לא עבד והזוגיות שכמעט הסתיימה בחתונה הסתיימה.
הכאב שהייתי בו הוביל אותי להתחיל לחפש. רציתי לסבול פחות. רציתי להיות חופשיה מהסבל שלי. רציתי להיות חופשיה במערכות יחסים זוגיות. במקום לקנא, לכעוס, לבקר, להיות לא מרוצה, להרגיש בודדה, קטנה, להיות אני. במקום לחפש שליטה על בן הזוג, לדחות אותו ואז לרצות אותו, להיות אני, חופשיה.
כשאנו מסתכלים סביבנו נדמה לנו לפעמים שאחרים חיים את החופש הזה ורק אנחנו לא. אני זוכרת שרק ראיתי איך כולנו סובלים אבל ממשיכים ככה, הלאה. חברות שסובלות בעבודה, או ממשפחתן, חברים שמחפשים כל הזמן ריגושים חדשים ושום דבר לא מספיק, בני משפחה שרבים זה עם זה, או מנותקים זה מזה. ושלא לדבר על מה שקורה בחברה, בפוליטיקה, במדינה, בעולם.
החלטתי להתמקד בסבל האישי שלי. הבנתי שזו הדרך שלי להשפיע על הסביבה שלי ומשם זה כבר יעשה את הגלים הלאה. הסביבה שלי, המשפחה, הזוגיות, הקולגות, החברה, השכנים, הקליינטים. זו דרכי לשלוח את לחמי. בתהליך שמתמשך זה שנים אני מתבוננת מה מונע ממני להיות חופשיה. מה עומד ביננו לבין החופש שלנו להיות אנחנו? לזהות, להרגיש, להבין ולעבור דרך כל מה שחוסם את החופש לא רק משחרר אלא אף מפתיע.
מהו חופש אמיתי?
כי מסתבר שהרבה דברים שחוסמים אותנו מלהיות חופשיים אף מונעים מאיתנו לראות למה אנחנו קוראים חופש. והמון דברים שחשבתי שנורא חשובים לי כדי להיות חופשיה פשוט נשרו מעליהם. ולפתע זה לא הזוגיות, הכסף, העבודה, החופשה, ההצלחה, זוג הנעליים שיתנו לי תחושה טובה אלא דבר מה אחר לגמרי. זה כמו לחפש שנים אחרי זהב מזויף ולגלות לפתע זהב אמיתי. כמה דברים חשובים שאנחנו עושים במודע ולא במודע מונעים בדיוק את זה, את החופש לגלות ולהיות זהב אמיתי.
גיליתי שישנם דברים שאני לא רוצה בי. אני לא סובלת רגשות מסוימים, או תכונות, תחושות ומחשבות. כל פעם שאנחנו דוחים דבר מה מהחוויה האנושית שלנו, כי זה נחווה, מסוכן, לא נעים, כואב, לא חשוב, אנחנו דוחים את מי שאנחנו באותו הרגע. הזיכרונות שלנו מהילדות הם שישנם חלקים בנו שכדאי להסתיר, להדחיק ולהתבייש בהם. היום כבוגרים אנו ממשיכים לעשות זאת ללא מודע ובכך חוסמים את החוויה האנושית המלאה שלנו, בתוכנו ובקשר שלנו עם אחרים.
כך שכל שפיטה, ביקורת, השוואה שיש לי על מה שאני עושה, חושבת ומרגישה הם הם אלו שמונעים ממני את תחושת החופש המיוחלת. כל כך הרבה שנים שאנחנו רגילים לעזוב כשמשהו לא מרגיש נעים, כשמשהו כואב. כל המחשבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב כי אין להן שום עניין להיות בעכשיו. המחשבות הרגילות שלנו שמושתת על ההיסטוריה שלנו, אותן לא מעניין עכשיו להיות בעכשיו אלא למקם אותנו שוב ושוב בתוך אותו סיפור מוכר כל כך מן העבר.
ובכל זאת בחיים עצמם יש לכולנו רגעים ספונטניים של חופש מהמבנה הרגיל שלנו. זה קורה כשאנו בתקשורת קרובה עם אדם, עם הטבע, זה יכול לקרות תוך כדי ספורט או חופשה. רגע כזה שבו אני לא מכירה את עצמי באופן הרגיל. וזה קורה גם כשמתחילים בתהליך אישי של התפתחות, בו יש אדם נוסף שתומך בנוכחות שלו כדי שנוכל להעז ולהישאר ולראות את המקומות שמהם נמנענו כל כך הרבה שנים ובגללם אנחנו חיים חצי חיים.
עבורי, אלו רגעים יקרים מפז, כשאנו סוף סוף חופשיים להביט בעצמנו כמו במראה ולראות כל קמט, כל רגש, כל תחושה, כל כאב, כל פגיעות, כל חסך, כל דבר ללא שפיטה. פשוט לראות אותי כמו שאני, עם חמלה, אהבה ותחושה עמוקה של ערך לעצמי ולחיים שזורמים דרכי.