תפריט
דינמיקה בין תוקף וקורבן בראי הקונסטלציה המשפחתית
לפני שאתם מתחילים לקרוא קחו כמה רגעים עבור המדיטציה הבאה:
דמיינו קונפליקט שהתרחש במשפחה שלכם, קונפליקט בין חברי משפחה. בעבר הקרוב או הרחוק. הביטו בשני הצדדים של הקונפליקט, זהו אדם אחד שמייצג צד זה ואדם שמייצג צד שני. בדקו אם יש בכם שפיטה או בחירת צד אחד על פני השני.
לאט תנו ללבכם להפתח לשני הצדדים. במיוחד לצד שאליו קשה לכם יותר לפתוח את לבכם או שהיתה לכם שפיטה שלילית יותר. לדת, לתרבות, למדינה ממנה הגיע אותו צד.
כעת דמיינו ששני הצדדים נפגשים בלבכם, העמידו אותם במרחק שאפשרי להם לעמוד בעודם מתבוננים זה בזה. והמרחב והזמן יחברו ביניהם. אולי זה אפשרי כעת ואולי עוד זמן מה.
דינמיקה בין תוקף וקורבן קשורה לסדרי האהבה של שייכות. זו מערכת יחסים מיוחדת שדורשת תשומת לב במבט המערכתי.
בעצם מערכת יחסים בין קורבן ותוקף מחוץ למערכת המשפחתית הופך את הקורבן או את התוקף לחלק מהמערכת. לעיתים השייכות אף עצומה יותר מאשר בין בני משפחת המקור, ויש להכיר בהם כחלק מהמערכת אחרת משהו בדורות הבאים יביע באיזה אופן את האנרגיה הזו כדי להחזיר את השייכות של התוקף או הקורבן למערכת. התוקף הופך להיות חלק מהמצפון הקולקטיבי של המערכת המשפחתית של הקורבן.
זה פועל לשני הכיוונים. אם בן משפחה הוא הקורבן או התוקף. הם חלק מהמערכת.
אדם שלקח חלק במלחמה כתוקף או קורבן, או מחנה ריכוז, אלו שהיו שם כאסירים או האוסרים לוקחים חלק בקולקטיב של מערכת אדם זה.
במובן של מצפון אישי אם בתוך המשפחה יש תוקף וקורבן, חלק מבני המשפחה יקחו את הצד של התוקף וחלק את הצד של הקורבן. יווצרו מחנות זה נגד זה ויכול להיות לזה ביטוי למשל במתח בין אחים. אחד מחזיק את האנרגיה של תוקף והשני קורבן, או בין הורה לילד. אחד מחזיק אנרגיה של תוקף והשני של קורבן.
המצפון הקולקטיבי רוצה לתת מקום לכולם, כך שכולם יזכרו ללא הפליה ולא חשוב מה עשו, אם היו רוצחים או אנסים לכולם יש זכות להיות שייכים גם אם במרחב המצפון האישי אין להם מקום או אי אפשר לסלוח.
כיצד מנחה הקונסטלציה יכול להחזיק את הפרדוקס הזה?
מאחר וכאשר אנו שופטים משהו במערכת כאחד שעשה רע, אנו נוטים להוציא אותו מהמערכת, אנו מתעלמים ממנו והוא אינו מוזכר יותר בספורים המשפחתיים.
ככל שננסה להוציא את הרוצח למשל מהמשפחה שלנו כך יתעצם הלחץ על המצפון הקולקטיבי של המשפחה ומשהו בדורות הבאים ייצג אותו.
מבחינה דינמית הפוקוס של הקורבן הוא על התוקף. נאמר שסבא קורבן לרוצח. הסבא מביט על הרוצח. הבן שלו מביט איתו על הרוצח ונשאב לאנרגיה של התוקף. הבת של האב מביטה על הסבא ונמשכת לאנרגיה של הקורבן. היא הקורבן שמנסה שהפוקוס שלו על התוקף.
הפתרון – למצוא את המקור של משיכת התוקף קורבן ולתת להם להביט זה בעיני זה מבלי שאף אחד יפריע. אין לתאר עד כמה המשיכה עזה בין תוקף וקורבן, ולבני המשפחה לתת כבוד לכך, גם אם קשה להם.
כמנחים עלינו להביט במערכת מעבר למצפון האישי והקולקטיבי ללא שפיטה וללא מורא. ללא לקיחת צד, האשמת התוקף או רחמים על הקורבן. אנחנו מכבדים את הקורבנות ולא מתעסקים עם התוקפים אלא נותנים להם לקחת אחריות על המעשים וגם את האשמה.
כמו כן כיצד אנו מכנים את התוקף, האם רוצח, או הסבא שהרג משהו. כשמורידים את ההאשמה איננו מורידים את גודל האחריות של התוקף על מעשיו.
במהלך הקונסטלציה נבדוק מי הוצא מהמערכת ומי מזוהה עם הקורבן או עם התוקף מתוך אהבה כמובן.
כלומר להיות קורבן או תוקף הופך להיות חלק מהזהות שלי.
העמדה נוספת בקונסטלציה היא של המונחה עם זה שהוא מזוהה איתו (הקורבן או התוקף). להביט בעיניים זה של זה תומך ביציאה ממעורבבות והזדהות. במצב אידיאלי למונחה יוקל מאד אם הוא יחזה במחווה של סליחה בין התוקף והקורבן. ויש לקחת בחשבון את כל קשת הרגשות שיכולים לעלות במפגש כזה בין תוקף וקורבן. אשמה, בושה, שנאה, זעם, פחד, יאוש…כל כך הרבה רגשות מופיעים כאשר אנו נוגעים בנושא של תוקף וקורבן.
לעיתים יש תנועה בה גם התוקף וגם הקורבן שוכבים על הרצפה זה לצד זה. מתים ביחד. או אם התוקף עדיין לא מת, מגיע גם לו למות יחד עם הקורבן. ונוצרת הקלה מלראות למשל את החיילים משני צידי המתרס נפגשים בחיבוק במרחב מותם. זו תופעה שלוקחת את הזמן שלה.
אחת הדרכים להשלים בין תוקף וקורבן מבקשת שהמונחה יביט אל כוח גדול יותר מהתוקף והקורבן גם יחד במקום לקחת צד. כאשר שני צדדי המחלוקות מביטים יחד אל המתים של כולם, לא רק אל המתים שלהם אפשר לסיים את הקונפליקט ולהתאבל על כולם יחד. או כאשר הם מביטים אל המקור האחד ממנו שניהם נוצרו.
החוק האוניברסאלי שעומד מול עיננו הוא שכוחות מנוגדים נמשכים זה אל זה. ובהרבה קונסטלציות אנו מגלים שרק כאשר התוקף עובר שינוי גם הקורבן יכול. משהו מהתוקף נמצא בקורבן ומשהו מהקורבן נמצא בתוקף. וכל אחד מהצדדים כמהה לחלק שלו שנמצא באחר. להיות שלם שוב. אנו מוזמנים לשהות עם שני הכוחות האלו כדי ששינוי יתרחש.
האתגר למנחי הקונסטלציה בעבודה עם קורבנות ותוקפים – הוא לחצות את השפיטה על פי הערכים עליהם גדלו. כיצד להכיל את שני הצדדים. לעשות עבודה אישית על הדינמיקה המשפחתית ועל יחסי תוקף קורבן בתוכנו.
מנחים לומדים לעמוד בהתנגדות שתעלה מהמונחה לכלול את התוקף או את הקורבן. גם גרמניה כיום מתקשה לכלול את הנאציזם כחלק מההסטוריה שלה. גם לומר בואו נזכור שלא יקרה לנו שוב, הוא לא לתת למשהו להשתייך ולהסתיים. פעמים רבות נשמע מהמונחה משפטים כמו “מה זה שייך”, וזה הסימן שאכן יש פה משהו שחסר מבחינת עיקרון השייכות.
לתוקפים יש מרחב ריפוי גדול יותר מלקורבנות מאחר והם אלו שבדרך כלל מוציאים אותם. ככל שנמשיך לשפוט אותם אנו יוצרים אותם שוב ושוב. הקונסטלציה מביאה לפתחנו את אפשרות הריפוי העמוקה ביותר בנפש האדם. תנועת ריפוי בין תוקף וקורבן כה הכרחית היום על מנת שהמין האנושי ימשיך לשגשג.
קונסטלציה משפחתית, לימודים, סדנאות וטיפולים: 054-5908590