תפריט
כשאנחנו במערכות יחסים אנחנו מקרינים את ההיסטוריה שלנו על היחסים כאן ועכשיו. אנו רואים את השני מתוך הדעות והדפוסים שלנו במערכות היחסים המוקדמות עם אמא ואבא שלנו. אנחנו מזוהים עם היחסים שהיו לנו עם הורינו ומקרינים אותם על כל מערכת יחסים אחרת. הקצה הזה שאנו מגיעים אליו עם עוד אדם הוא קצה שאפשר לחקור אותו ולגלות מרחב שבו אנו יכולים לראות את השני בדיוק כפי שהוא.
בטיפול רגשי ודרך הקונסטלציה המשפחתית ניתן לבדוק מה קורה פה עכשיו ומה מגיע מההיסטוריה ומשפיע על העכשיו. המוח לא מפסיק להקרין את העבר על ההווה גם אם הלכנו לטיפול ועיבדנו את ההיסטוריה עם הורינו. המוח זוכר כל מפגש עם אדם ומייצר דימוי על אותו אדם שדרכו נראה אותו שוב. גם אם זה זיכרון נעים וטוב על אדם מסוים. איך אפשר לקום בבוקר ולראות את האנשים סביבנו בפעם הראשונה ולא דרך ההיסטוריה שלנו איתם?
בדרך כלל אנו אוגרים כל כך הרבה זיכרונות ממערכת יחסים מסוימת ולזה אנו קוראים מערכת יחסים, כל מה שקרה ביננו, כל הסיפורים, הארועים, אך אלו רק הדמיונות שיש לנו על מערכת היחסים. זה לא מה שקורה ברגע זה ממש. האם אתם יכולים לדמיין איך זה יהיה לראות אחרים ללא כל השכבות הללו של הזיכרונות והדימויים?
כל פעם שאנו פוגשים חבר או בן זוג, זו לא הכרות חדשה, טרייה שנובעת מהרגע הזה. המיינד שלנו ממשיך “להרוג” את החיות והטריות של המפגש ביננו לבין האחרים. אנו מביטים באחר מתחת לכיסוי. אנחנו מביטים על ילדים ורואים אותם עם כל הדימויים שיש לנו על ילדים או על צבע עור, או על נכות פיזית, על גבר ואשה דרך כל הדימויים של ההיסטוריה האנושית כולה על דמותה של אשה, או גבר.
להביט בפתיחות על מישהו אחר דורש אומץ לב להיות במקום פגיע, חשוף ומוכן שכל מה שאני חושבת על אותו אדם יתפוגג ברגע זה כדי שאוכל לראות אותו באמת. כדי שמערכת יחסים תמשיך להיות פתוחה וחיה ונושמת אנו רוצים לפתח עומקים במערכת היחסים. המיינד רואה כל דבר בשטחיות, בדו מימדיות. בדמיון. אז מה זה בעצם אומר על מערכות יחסים בחיינו?
שבכל רגע נתון אנו מוכנים לעזוב את כל מה שאנו יודעים על מערכת היחסים ועל האדם שמולנו, וזה מאד מפחיד את הלב שלנו. זה מרגיש כאילו אנו אפילו מאבדים את האדם. מאבדים את בן הזוג, את החבר, את הילד שלנו. אנו רוצים לאחוז שוב בדימויים שיש לנו הנעימים והלא נעימים, העיקר לא לאבד את מערכת היחסים.
זה מעלה עצב. זה מרגיש בודד ומעלה תחושה של לבדיות. אבל מערכת היחסים משתחררת מכל העבר שלה ומקבלת אנרגיה חדשה ועומק ותגלית חדשה ומרגשת. אם כל החודש כעסתי על בן הזוג שלי, משהו בי לא רוצה לפגוש אותו שוב, כי זה מכאיב. אם אני מעיזה ומוכנה לעזוב את העבר ולפגוש את בן הזוג שוב באן ועכשיו, בהווה של היחסים, משהו חדש יכול לצמוח מהרגע הזה, ממבט העיניים, ממגע יד ביד, מנשימה משותפת, לרגע של מערכת יחסים אמיתית. אחרת כל מה שאנו רוצים כשרע לנו, זה “להרוג” את מערכת היחסים במקום להחיות את הרגע הזה, כאן, ורק כאן, מערכת היחסים יכולה לקום לתחיה.