השבוע, הבת שלי רצתה לקחת שני סווטשרים לגן. אביה שכח והוריד לרכב סווטשרט אחד. מיד נכמרו פניה והיא החלה לבכות. היינו באיחור, פקקים, לחץ אבל, עצרתי הכל ועליתי להביא לה את הסווטשרט. למה? כי אני יודעת שכך היא תתחיל את היום שלה בטוב. והיא אכן התחילה. לא כל בקשה של הילד שלנו זה התפנקות!

תראו,
כשלנו יש יום לחוץ של פגישות או אם קמנו מעוכים היום אנחנו יודעים ויכולים להפוך את יומנו לטוב יותר. אם אנחנו יודעים שהכוס קפה בבית הקפה שלי, שאשתה לי רגע לפני העבודה תציל אותי, אעצור בדרך לעבודה ואקנה אותה ואמציא לבוס תרוץ נהדר למה איחרתי. אם אני יודעת שמבט אחד בים בדרך חזרה מהעבודה עושה לי את היום ומשפר את מצב רוחי. אעשה סיבוב רק כדי לאפשר לי את זה גם אם אתקע עוד כמה דקות בפקק.

הילדים שלנו עדיין תלויים בנו. וזה לא משנה אם זה עוד סווטשרט, הבובה שאני צריכה לקחת איתי עד הגן, או הקלפים שאני ממש חייב להביט בהם בדרך לבית ספר, אם זה עוד כמה רגעים של חיבוק על הספה כי ממש לא בא לי היום ללכת לבית ספר או את הסנדביץ הספציפי שאני חייב בדיוק היום.

עזרו להם, תנו להם, גם להם מגיע והם לא יכולים לבד. אז למה שהם יוותרו על הדבר שיעשה להם את היום טוב, כי אנחנו רוצים להספיק לענות על מיילים בשקט לפני שהבלאגן מתחיל?

כמו שאנחנו רוצים להזכיר לעצמנו שאנחנו חשובים יותר מהעבודה, מהסידורים, מהבלאגן של החיים. גם הילדים שלנו רוצים לדעת שהם חשובים יותר מזה….

לכל אחד מאיתנו עולם שלם ומלא של מחשבות, רגשות, חלומות, אסוציאציות. כמה חשוב להכיר את העובדה שקיים עולם אחר מחוצה לי, גם לאדם שמולי. ילדים לומדים את זה והורים נזכרים בזה, בכל הזדמנות בה הילד מביע רצון, מחשבה, רגש שלא תואם את אלו של הוריו.

כמה חשוב להכיר בקיומו של האחר ובקשר בין התנהגות ומניעים פנימיים. כשאנו מכירים בעולמו הפנימי של הילד שלנו, אנחנו מהווים מראה עבורו ללמוד להכיר גם את עולמנו הפנימי. כך הילד יכול להפנים שגם אנחנו ממהרים, שגם לנו יש צרכים. הלמידה תתבצע דרך המעשים שלנו.

כשנקשיב לעולמנו הפנימי, ונקשיב לעולמם הפנימי של ילדינו, ונדע כיצד לחבר בין שניהם מבלי לפסול אחד מהם על חשבון השני, הם ילמדו לעשות זאת גם כן. אם עדיין אתם מרגישים שיש מקום לשחרור או חיזוק במארג היחסים ביניכם לבין ילדכם.
צרו עמי קשר.
זו הנאה גדולה להבין ולהרחיב את התקשורת ההדדית ביננו לבין ילדנו.