התחילו לקרוא כאשר אתם שולחים את תשומת הלב שלכם אל הבטן בערך שלוש אצבעות מתחת לפופיק. חושו את האויר יורד ומניע את הבטן פנימה והחוצה. מה אתם חשים ברגע זה? מה קורה לכם בגוף ברגע זה כאשר אתם חשים בו?  לאיזו תחושה אתם שמים לב והיכן היא מתרחשת כעת? ואיך זה עבורך לחוש את זה כעת?

בדרך כלל אנו חיים מהצוואר ומעלה, מנותקים מכל תחושה גופנית. כאשר אנו נמצאים במרכז הבטן אנו מניעים את מרכז הנוכחות ויוצאים מהמרחב המחשבתי. המרחב המחשבתי הינו מרחב וירטואלי של מראות, זכרונות, מבנים שאנו מאמינים להיות מי שאנחנו. כל ההתנסויות שלנו צרבו את הנשמה אשר קיבלה את הצורה שלהן ואנו נוטים מבורות להאמין שזה הדימוי שלנו  והעצמי שלנו.

הדימויים מוקרנים באורה של המודעות ובמקום להזדהות עם המודעות אנו מזוהים עם הדימויים מכיוון שהם מאד אישיים לנו ומניעים את החושים שלנו, וזה מרגיש כל כך אמיתי. כאשר אנו מתרגלים לשלוח את תשומת הלב שלנו למרכז הבטן הנוכחות העוצמתית שנאגרת במרכז זה מאפשרת לנו לשהות זמן רב יותר באורה של המודעות במקום לשוב ולהזדהות עם הדימויים הרבים שמרכיבים את האישיות שלנו.

מתוך המודעות אנו יכולים אז להתבונן בחלקים השונים המרכיבים את האישיות שלנו בדיוק כמו שמפרקים שעון ומביטים בחלקים שלו כדי להבין כיצד הוא פועל.  כך אפשר לחקור את מרכיבי האישיות מבלי להיות מזוהים באופן רגשי. כאשר משתפים את מרכז הבטן בהתבוננות פנימית ולא רק מתוך החשיבה אפשר אז לחדור אל עומקים חדשים של אמת.

כשאני מתוחה ולחוצה מדבר מה בחיי אני נוטה להשאר במרחב המחשבתי ובכל הסיבות שגורמות לי לחוש כך. או שאני מנסה לחשוב על דרך אחרת לפעול. אני שבויה בדימויים הרגילים שיש לי על עצמי ועל העולם ומחפשת תמיכה מבחוץ כדי לצאת מהתחושות הלא נעימות. אם אשלח את תשומת הלב שלי אל מרכז הבטן אתחיל לחוש את ההופעה הפיזית של המתח והלחץ, אולי זה יקח אותי לזכרון מגיל שנתיים כשאמא לא היתה כשהייתי צריכה אותה ולא היתה לי תמיכה מבחוץ. לא יכולתי אז לדאוג לעצמי וזה נותר בי כרישום קבוע גם בגיל ארבעים. מבנה מחשבתי מן העבר שפועל בעכשיו ואני מאמינה לו.

התמיכה האמיתית תגיע מהבטן, ממקלעת השמש, מאזורים אנרגטים עמוקים הקיימים בנשמה. מהקרקע האמיתית של ההוויה. הטבע האמיתי שלנו קיים כאן ועכשיו ברגע זה. אם אעזור אומץ, נוכחות, סקרנות, כוח רצון, חמלה ואהבה אוכל לשוב למגע הישיר עם אמת זו. בדיוק כמו אותו דג צעיר ששחה לו במים ושאל את כולם, איפה האוקיינוס? דג זקן ענה לו, אתה האוקיינוס, אתה בתוך האוקיינוס, אתה נולדת מתוך האוקיינוס ותמות באוקיינוס. הדג הצעיר הסתכל עליו וענה לו, את זקן סנילי, אלך לשאול מישהו אחר.

הבטן תומכת ביכולת שלנו להשאר נוכחים בכל חוויה בחיינו. הנוכחות היא אחת, אספקט של ההוויה, ולה צורות רבות להופיע. כשאנו מתחילים להיות רגישים ולזהות את עצמנו כנוכחות, הנשמה שלנו שבה הביתה וכל מתח וחרדה נמסים באוקיינוס הגדול של האלוהות.

הבטן היא מרכז החישה שלנו, היא זו שמאפשרת לנו להתחיל ולזהות את אותה נוכחות מרפאה כמו את שאר ההתנסויות שלנו בעכשיו. יש לנו את היכולת לחוש גם דרך שאר החושים. להריח דבר מה בהתנסות שלנו או לראות צבעים שעולים מתוך ההתנסות. כשמרכז הבטן נפתח אנו יכולים גם לשבת מול מישהו ולהרגיש את מה שהם מרגישים. זה כל כך חשוב בזוגיות, בהורות, כתרפיסטים ובכלל. כי כשאנחנו בבטן, אנחנו מקורקעים ויכולים להיות ולהישאר נוכחים עם כל תחושה או רגש שעולים בנו או מחוצה לנו.