כשזוג מגיע אלי לקונסטלציה משפחתית, הוא מגיע למרחב ריפוי מערכתי. במבט מערכתי אנו מביטים על זוגיות כמו ללמוד לרקוד בין שתי יבשות. איך שניים יכולים לחיות זה עם זה כשהם מוותרים על הרבה דברים, זה עבור זה. במערכת זוגית נביט על המערכת הגדולה יותר. אם יש בעיה בזוגיות, היא מגיעה מהמערכת הגדולה של בני הזוג. כלומר מבני המשפחה שלהם.
בקונסטלציה משפחתית נשאל את הזוג על כל מה שקרה במשפחה המורחבת שלהם שקשור בבגידה, הפלות, אלימות, מוות בתוך הזוגיות, בני זוג קודמים, ארץ המוצא של בני המשפחה. ויחד עם בני הזוג נניח להם ייצוג ונראה מה מגלה לנו התופעה.
אנו לא נכנסים לוויכוח על מה שקורה בין בני הזוג ביומיום. הוויכוח על אמת ביחסים היא מאד בעייתית כמו במשל הפיל, כל אחד רואה חלק מהמציאות. זוגות רואים דברים אחרת. לראות גם וגם, שנינו צודקים. החוויה של כל אחד חשובה.
מנחה הקונסטלציה המשפחתית לומד לרקוד בין חוויות שונות, לתת מקום לחוויות שונות, וזה יכול להיות קשה כאשר בני הזוג מביאים עמם את כל המטען הרגשי שיש להם זה על זה לחדר. אך כאן יש למנחה הקונסטלציה פריבילגיה והיא לתת מקום שווה לכל בן זוג והסיפור המשפחתי שלו.
כל אחד מבני הזוג מניח ייצוגים לעצמו ולבעיה שהוא מחזיק מול בן או בת זוגו. בקונסטלציה של זוגיות – הבעיה היא זו שמתרחשת ביניהם, אך את הפתרון אנו לא מחפשים ביניהם אל במשפחות המקור שלהם. כדאי לזכור שכשגבר ואשה נפגשים ונוצרת זוגיות כל הבעיות הלא פתורות של משפחות בני הזוג רוצות לבוא כדי שיטפלו בהם.
זוגיות היא פוטנציאל לריפוי מערכות. לריפוי של שתי המערכות. כאשר יש רעיון שהבעיות שייכות לאחד הצדדים, אז הילדים סובלים. כמנחה קונסטלציה אנו משתדלים להיות שווה בשווה עם שני הצדדים שאחד לא ירגיש שהוא יותר בעייתי מהשני.
בקונסטלציה אנחנו בתהליך שאינו מבוסס על דיאלוג אלא על חוויה, על תופעת הייצוג ועל הרעיון של ייעוץ מערכתי. והמילים יוצאות מתוך החוויה ולא מתוך התוכן. לכן בני הזוג יכולים לנוח לרגע מהשיח הרגיל שלהם ביומיום זה לזה. הכלי הוא חוויה, ייצוגים ופחות מילים.
איך זה לך? מה קורה? מה השתנה? מה עכשיו? איך זה מרגיש? למה אתה שם לב? איך זה יהיה להזכר בכל הכאבים של הזוגיות? לקחת ייצוג לכל השנים של הפגיעות בזוגיות שלכם. לשאול מה הייצוג הזה צריך.
אבל בזוגיות – בדרך כלל כאשר מתרחשת טראומה בזוגיות כמו מוות של ילד, או הפלות חוזרות, או ילד שנולד עם פגם, אחד מבני הזוג יחזיק בתוכו בכאב בעוד השני ירצה להמשיך הלאה. לרוב בזוגיות נמצא את הדפוס הזה. זה שמביט לאחור אל מה שקרה, וזה שרוצה למשוך אל העתיד. בקונסטלציה משפחתית אנו רוצים לאפשר לזוג להחזיק באבל ובכאב ביחד.
תמיכה בזוגיות – אני מצפה שהחסרים שלי ימולאו ע”י המערכת של בן הזוג שלי. זה יעבוד לתקופה קצרה. המשאבים מגיעים רק מתוך המערכת המקורית שלי. משפט שניתן לומר לבת הזוג שלי: “את החסר הזה את לא צריכה למלא עבורי, עכשיו אדאג לזה בעצמי”. כשהבן מתחבר לשושלת הגברית הוא נוכח יותר מול בת הזוג, יציב. ויש סדר בתפקידים. וכשהבת מחוברת לשושלת הנשית היא יכולה להיות אשה ולא הבת של בן זוגה.
כשזוג מאבד ילד, או הפלות רבות, זה כאב גדול שמצריך את תמיכת המערכת האישית של כל אחד ואחת. כל בן זוג יש לו תמיכה אחרת מהמערכת ויכולת אחרת להתמודד עם הכאב. האשה תמצא את התמיכה בשושלת הנשים ובגבר ימצא תמיכה בשושלת הגברים.
אנו למדים גם שבמערכת יש מושג כזה שנקרא, כאב נודד. כלומר כאב שמקורו בזוגיות של הורי אחד מבני הזוג, או במותו של אח של באחד מבני הזוג יכול לנדוד אל הזוגיות. גם כאב שהתרחש בזוגיות קודמת יכול לנדוד לזוגיות עכשווית.
כשקורה משהו קשה אחד יתנדב ויקח את זה עליו, במודעות. והנה עכשיו אפשר לרגע לעצור ולהביט אל הכאב יחד. נציע גם משפטי ריפוי, למשל, שכל אחד מבני הזוג יביט אל הכאב של השני. “אני רואה את הכאב שלך ולא צריך להחזיק את זה עבורך”. או “את הכאב הזה נחזיק מעתה יחד”. אם בן הזוג מחזיק איתי את הכאב הוא לצידי ולא נגדי.
זה הפלוס ששני בני הזוג באים לפגישת קונסטלציה זוגית. המתים מושכים המון אנרגיה. צריך להשמיע את קולו של הכאב משני צידי המערכת.
זוגיות וילדים – ככל שיש יותר טראומה זה מעסיק את הילדים שלנו, ולכן ככל שנטפל בכאבים רב דוריים כך ילדנו יחיו ביתר שלווה. לזוגיות קודמת יש השפעה גם על הילדים. למשל בן זוג ראשון רצה ילד עם האשה הקודמת וזה לא קרה. הילד שנולד לבת הזוג השנייה יכול להרגיש גם קצת כמו הילד של בת הזוג הראשונה.
חסר – בזוגיות נרגיש פעמים רבות שמשהו חסר לנו. מיניות, אהבה, חום, תמיכה, אמון. ואנו נוטים לשים את החסר על הזוגיות, כאילו שבן הזוג ימלא לי את החסר. אך הדברים העמוקים חסרים ממקום אחר. לבן זוג אין סיכוי למלא אותם. אנו נחפש יחד עם בני הזוג את המקור של החסר במשפחת המקור. וגם נציע משפט מרפא כמו “אתה לא צריך לייצג את הדמות הזאת במשפחה הזאת, זו שלא יכלה לתת לי תחושת אמון, זה לא הסיפור שלנו”.
חוכמת המערכת – המערכת מחפשת פתרון לעצמה. ואנו מאפשרים לה לזה לקרות. לתת סיכוי למשהו טוב שיקרה. כל זוג מניח את המערכת שלו ואז בן זוג לרגע עומד במערכת של השני. לכל צד יש תפקיד. אחד שמחזיק בקושי ואחד שהולך לטיפול. אחד שנעמד במקום אמא של בן הזוג, ואחד שמחזיק בתפקיד האבא של בת הזוג. בני זוג שמזוהים באופן מגדרי. כמו הבעל עם בן הזוג הקודם של אשתו. או האשה עם אמו של בעלה.
אז מה עושים בקונסטלציה משפחתית לזוגות? קודם כל מניחים את התמונה הראשונה – הפתולוגית. כלומר בני הזוג מניחים ייצוגים לעצמם ולבעיה וגם להוריהם או עוד בני משפחה שחשובים במערכת. ומתחיל חיפוש אחר המקור של הבעיה. להגיע לסיפור המקור, למתים ששכחו אותם, לסיפורי הגירה, א או אלימות. שם הריפוי יתרחש. סביב הכאב המקורי שמצאנו. כאשר ניתן מקום ונקבל את הטראומה המקורית היא פחות תנהל את בני הזוג.
מאחר וטראומה מנתקת את מה שהיה קודם עם מה שיהיה אחר כך. אנו מבקשים לחבר בין המקום של לפני הטראומה לאחרי. כי לפני הטראומה יש משאבים. אנרגיה חזקה וחיות וכוחות. גם את הטראומה אפשר להפנות למקור. לשאול את הטראומה מה היא צריכה. זה יכול להיות בדים ארכיטיפים מלאכים. משאבים מהורים מאותו המין.
תרומת זרע וביצית – אם הבעיה אצל הגבר הוא עלול להרגיש שנכשל כגבר ולא הצליח למלא את הדבר העמוק שבו. משהו אז נכשל גם בהורות, בזוגיות אם משהו במערכת הרבייה לא עובד, תחושה של כשלון פנימי. כמו כן יש פה סיפורים ממקום אחר בגלל עוד DNA שנכנס למערכת. ויש חצאי אחים ואחיות בעולם מאותו DNA . הDNA יודע את כל הסיפור. זו עבודה עדינה. לחפש סיפור של הDNA שהוא הפתרון שלכולם יש מקום, לכל התרבויות וההורים שתרמו להבאת הילד לעולם. הילד מחפש את השייכות שלו לכל מי שהשפיע על קיומו.
הפרייה מלאכותית – יש לה נטייה להוציא את ההנאה והתשוקה מהתהליך של הבאת ילד לעולם. ולכן נרצה להיות עם כל חלקי התהליך, עם האנשים שמעורבים, הרופאים האחיות, העוברים המוקפאים ואלו שלא צלחו. כשעוברים הריון עם עזרה רפואית לשאול מה איבדנו בדרך. כי לא מרגישים הרבה בתהליכים האלו. הגבר הופך לספק זרע והאשה לרחם. והיחס לילד הוא כזה. יתכן ולאם יהיה קשה להיפרד מהילד שנוצר בהפרייה כי קשה לה להיפרד מהילדים האחרים שהופרו ונזרקו לפח. איך עושים להם מקום. שיהיה לו בחזרה את כל האחים שלו. לשים אבנים ונרות לכל חצאי האחים. ולומר “אתם חלק מהסיפור שלנו” כל מי שהיה חלק מהמערכת תמיד ישאר לא חשוב מה עשו איתו.
כפי שאתם רואים עד כה לקונסטלציה יש את הקסם הזה להפריד את מה שלא מצליח ולחבר את מה שנפרד. כמנחה קונסטלציה עלינו להחזיק בתודעה את אלו שלא יכולים להיות פה בחדר איתנו. בד לכל מה שעבד לאבא בטיפולי פוריות לסלקציה של הזרעים למשל. אנו נחפש מי עוד ומה עוד שייכים למערכת שאיתה אנו עובדים. ככל שניתן הכרה ליותר חלקים מהמערכת ככה נרגיש יותר שלווה ומלאות.
נישואים פרק ב – גם פה כולם מקבלים מקום. המשפחה הראשונה והשנייה, האשה הראשונה והשנייה. כל מי ששייך לשבט. כל מי שנוצר לתוך המערכת, כל מי שפינה מקום למישהו אחר, משהו שהציל, תרומת ביצית או זרע, נתינת חיים או לקיחת חיים, תרומת אברים. מי שגרם למותו של אחד מבני הזוג, אם בתאונה או מלחמה. אנו רוצים לדעת מי שייך למצב, לסיפור.
כשאתם מגיעים לטיפול זוגי בקונסטלציה המטפל מחזיק את המרחב ומאפשר למערכת שלהם להגיע לפתרון שאפשרי לה. כל הגורמים נמצאים במרחב, גם אלו שהם במתח פרדוקסלי, ואם ניתן להם זמן יופיע הפתרון. לפעמים זה בלתי נסבל לכולם בחדר אך אם נחכה יקרה שינוי עמוק למבנה והתארגנות חדשה תראה את עצמה. אנו נבקש ללמוד איך המערכת יכולה ליצור איחוי במקומות שאין בהם קשר? לחבר את מה שפוצל.
אם כבני זוג, נרצה רק להביט קדימה נלך לעתיד עם חסר. במקום חיבור עם מה שהתנתקנו ממנו מהעבר. יש הבדל בין שהעבר מחליט על העתיד או העבר תומך בגב של העתיד. החיבור של העבר אל העתיד זה לקבל את ברכת הדרך לעתיד. ליצור איתו קשר. פעמים רבות נקבל בקונסטלציה ברכה מבני משפחה שכבר אינם בחיים. תמיכה לאהבה ולמיניות בריאה.
וכפי שאנו כבר יודעים, כשיש שלום בין הכלה והחותנת יש סיכוי שהזוגיות תצליח. או בין הבעל והחם.
בזוגיות שנייה יש נאמנות מגדרית בין אשה ראשונה לשנייה. בין גבר ראשון לשני. לזוגיות ראשונה יש משמעות מיוחדת. כלומר אם האשה הראשונה כועסת על בן זוגה שעזב אותה, הבת שלו מנישואים שניים יכולה לכעוס יחד איתה. להתערבב איתה.בת מזוגיות ראשונה לא פתורה יכולה להביא לכעסים ותסכולים אל מול הורה חדש (חורג). ובת זוג שניה לא יכולה להיות האם לילדים מזוגיות ראשונה. ההורה החדש הוא מבוגר אחראי – אשתו של הבעל אבל לא האם שלה ילדים שלו. גם פה ניתן להציע משפט ריפוי: “את אמא שלו, ואני אשתו השנייה, ואני לא לוקחת את מקומו”.
הגירה ושינוי דת בזוגיות – אם אני צריך להמיר את דתי, לעזוב את תרבותי הקודמת את ארץ המקור עבור זוגיות, אני בא בחסר ומחפש שהזוגיות תמלא את זה או שהילדה שלנו תמלא את זה. הדרך לפתור זה להיות בקשר עם הרקע הקודם שלי ואז אני יותר נוכח בזוגיות, יש קשר רגשי. במקום לוותר על המנהגים שלי מהעבר, אני מתחבר אליו, אחרת אגיע חסר.
כפי שהדור החדש חושב שהוא נאור יותר מהדור הקודם, גם זוגיות חדשה חושבת שהיא יותר טובה מהקודמת. אך הכל מנוהל מהעבר. כדי לרפא שתי מערכות משפחה דרך זוגיות זה כמו בן שני שבטים – יש להביט אחד אל השני ולקבל זה את זה ללא שפיטה וללא מורא. שהרי ללא צד אחד אין צד שני. אבא אמא וילד. מה במשפחה הזאת לא אוהב את המשפחה ההיא? בכל משפחה יש ייצוג לזה וזה זולג דרך הזוגיות אל הילדים. שלום פנימי יקרה אם אעשה קודם שלום בתוך המערכת שלי ואז עם המערכת של בן הזוג.
נתינה ולקיחה בזוגיות – משהו בי יודע שכעת אני נותנת יותר ממה שהשני יכול לקבל. מה האיזון הנכון בזוגיות? כזה שבני הזוג ירגישו שהם נותנים ולוקחים באופן שווה. גם אם בן הזוג פגע בי לפגוע קצת פחות בחזרה.
הרבה פעמים אנו מביאים את הדינמיקה מזוגיות קודמת אל הזוגיות החדשה. נרצה לתת מקום לרגעים הטובים שהיו לנו יחד בזוגיות הקודמת ולא רק הרעים. וגם את זה להביא לזוגיות החדשה. את כל מה שלמדתי קודם. אפשר לומר בלב לזוגיות הקודמת: “את מה שלא היה לי טוב אני משאיר פה ואת הרגעים שהיו לי טובים אני לוקחת איתי”.
חשוב לקחת רגעי אהבה מכל זוגיות שהיתה לי אל הזוגיות שלי היום. שהרי גם מחטאים גדולים מגיעים דברים מקסימים כמו ילדים אחרי לילה מיני אחד. אחרת נתייחס לילד שנולד לזוגיות קודמת לא מוצלחת כתוצאה של משהו נורא. להנכיח גם את התשוקה המטורפת שהיתה באותו לילה. ונוצר ילד ואולי האבא שלו אינו יודע עליו. מה שנוצר נוצר כי היה שם משהו נפלא. גם המתנות נמצאות במקומות שנראה לנו שהיה שם הכי רע.
אפשר להזמין את בני הזוג למדיטציה – לקחת רגעי אהבה מזוגיות קודמות לזוגיות הזו…כשאני לוקחת את האהבה איתי זה מוסיף לאהבה הבאה.
תרגילי התחלה לקונסטלציה משפחתית לזוגות:
ייצוג לי, לבן זוג, ייצוג למה במשפחה הזאת לא אוהב במשפחה השנייה. כלומר עוד שניים. וייצוג לשלום שצריך לקרות ביניהם.
ייצוג לי – בן זוג (נוכח או קודם או עתידי) – מה שהכי יכול לתמוך בי – מה שהכי יכול לתמוך בבן זוג שלי.
ייצוג לי ולבן זוג קודם – ייצוג למשהו שלא נסגר לי טוב – ייצוג לרגע שהיה לי טוב, או מרגש.
ייצוג לי ולבן הזוג, ולהורים של שנינו ולבעיה שביננו. לראות לאן הבעיה נמשכת. מה בבעיה קשור להורי ולמה להוריו.
ייצוג לי ולבן זוג, איך זה מרגיש מולו. להוציא 3 ייצוגים מהחוויות שלי מול בן הזוג. ואותו דבר לבן הזוג, 3 ייצוגים לחוויות שלו מולי. עומדים על כל חוויה. עד שמגיעים עם כל בד למקום טוב יותר.
יצוג לי, ייצוג לזוגיות קיימת או מהעבר. מה חסר לי בזוגיות הזו? משהו שאני מרגישה שאני לא מקבלת. נציג למה שחסר. וייצוג למקור של החסר. ייצוג לכאב עמוק שנמצא מזוגיות קיימת או קודמת. וייצוג למה שהכאב צריך.
ייצוג לי ומה חסר לי בזוגיות. מה אני מרגישה שאני לא מקבלת, ייצוג למקור של החסר.
ולסכום: כשמניחים ייצוג לזוגיות זה כמו להניח ייצוג לארכיטיפ. כל אחד מחזיק סיפורים סביב זוגיות, ואיך הנשים והגברים בזוגיות. הנה כמה עקרונות חשובים שברט הלינגר גילה בקונטסלציות שערך לזוגות.
“אהבה בין בני זוג דורשת וויתור על האהבה האינטימית הראשונה שלנו – אהבתינו כילדים להורינו. רק כאשר ההיקשרות של ילד – בין אם אוהבת או כועסת – לאמו, פתורה, הוא יכול לתת את עצמו במלואו לבת זוגו. ההיקשרות של ילדה לאביה, צריכה גם היא להיות פתורה לפני שהיא תוכל לתת את עצמה לבן זוגה ולהיות לאישה. זוגיות מוצלחת דורשת את ההקרבה והטרנספורמציה של הקשר הילדי המוקדם שלנו להורינו – הילד לאימו והילדה לאביה… ילדה נכנסת לחיים בתוך ספירת ההשפעה של אימה. אביה מחזיק בסוג של קסם כלפיה, ואם הכל הולך כשורה, היא יכולה להתאמן באמנות משיכת הגברים בטווח הבטוח של אהבתו. אך, אם היא נשארת בספירת ההשפעה של אביה, היא נשארת “ילדה של אבא’לה”. היא יכולה להפוך להיות מאהבת של מישהו, אבל היא לא מתבגרת באופן מלא לתוך הנשיות שלה: יש לה קושי להתייחס לבן הזוג שלה כפרטנר שווה לה ולהיות לאמא נדיבה ונותנת לילדיה. כדי להפוך להיות אישה, זהו צעד הכרחי לילדה לעזוב את הגבר הראשון בחייה – אביה- ולחזור לעמוד לצד אימה”.
(תרגום מתוך Love’s Hidden Symmetry, , הלינגר).
“ככל שמערכת יחסים מתפתחת להיות יותר עמוקה ונמשכת זמן רב יותר, המוות נכנס יותר והופך לחלק ממנה. אנחנו עשויים להיכנס למערכת יחסים עם הציפייה שהיא תמלא אותנו ותסיים את הבדידות או את הנזקקות שלנו. המציאות היא שזה בסופו של דבר מוביל למוות. גם כאשר אהבה משגשגת בזוגיות, חוסר השלמות של הנשמה נשאר עבור כל אחד מבני הזוג – שהזוגיות אינה יכולה למלא אותה. התמודדות עם חוסר השלמות האנושי העמוק הזה מוביל אותנו למסתורין הגדול של החיים, למימד הרוחני והדתי. כאשר האשליות נעלמות ומתות, זוגות שאהבתם נותרת חיונית גם לתוך לגיל הזקנה, מתעמתים הן על גבולות השותפות הזוגית והן על מסתורין גדול יותר. הם מוותרים על התקווה שבן הזוג שלהם יספק את מה שאף בן זוג אחר לא יכול, הם מתחילים להסתכל באופן יותר אוהב אחד על השני, משחררים אחד את השני מהצפיות המוקדמות שלהם והם נכנעים לתהליך שתוצאתו נותרת בלתי נראית”.
מתוך “Love’s Hidden Symmetry”
בהצלחה,
מירב שרייבר, מורה ומנחת קונסטלציה 054-5908590