בימים אלו כשאני שוב עוברת וקוראת על תאוריית ההתקשרות הבטוחה של בולבי, אינני יכולה שלא לראות את הדמיון לתהליך של הקונסטלציה המשפחתית ולמה שהיא מאפשרת למונחה ולנציגים.

כאשר אנו מעמידים עבור המונחה נציגים עבור קושי בחייו. הקונסטלציה בעצם נמצאת שם עבורו כמו אותה אמא שאמורה להיות כמראה לרגשותיו ולהתנסויות של הילד שלה. האמא קשובה באמפתיה לילד, מקבלת לתוכה את הקושי של הילד ומחזירה לו את הקושי מעובד יותר. היא בעצם מקלה על הילד שלה להבין מה קורה לו. היא מכילה את מה שקורה לו ומאפשרת לו למצוא את הדרך החדשה שלו מתוך ההתנסות. כעת הילד מבין שגם לו יש את אותה אפשרות, להרגיש או להתנסות, להבין את ההתנסויות ואת הנפרדות שלו מאמו. לדעת שהמיינד שלו נפרד מזה של אמו.

הקונסטלציה מאפשרת למונחה את אותו התהליך. ובכך תומכת בתיקון חוויות של התקשרות לא בטוחה, בה חוויותיו ורגשותיו היוו סכנה לרגשותיהם של הוריו. הקונסטלציה איננה חוששת מדבר, ומקבלת כל אירוע, בקבלה ואהבה ללא תנאי. משיגעון, מלחמה, רצח, הפלה ועד לטראומות וסיפורים קשים או קשים יותר.

המונחה, מתבקש לבחור נציגים לקושי או בעיה. נציגים אלו הם כמו אותם הורים שכעת מגויסים למענו. הקונסטלציה מחפשת דרך הנציגים את הגורם לקושי שהמונחה מעלה. הקונסטלציה מאפשרת לנציגים זמן במרחב התופעה כדי להיות כמראה למה שקורה בתוך המונחה.

הנציגים מכבדים בנוכחותם את החלקים שבמונחה, הם מנכיחים ומעכלים עבור המונחה את האירוע בכך שהם אלו שיכולים לעמוד שם עם הרגשות, האירועים, האנשים או החלקים שהם מייצגים עבורו. כמו בתהליך מנטליזציה, הם אלו שמביאים את התחושות העמוקות של כל ייצוג. המונחה יושב ומביט ומקבל את הקושי שלו כשהוא מעובד ומועבר ע”י הנציגים שחשים הכל עבורו.

המונחה מסיק מהנציגים את מה שהוא יכול. הנציגים אז, כשהם מחוברים למרחב של המונחה מחפשים בעדינות את התנועה החדשה שמותרת כעת. יש להם כעת חופש פעולה חדש שלא היה קודם, כאשר היו לכודים בתוך התרחיש הרגשי שבו מוקמו. התנועה החדשה מתהווה דרך ההתבוננות אל העבר, אל מקור הבעיה. שם בעצם יושב ההורה של כל ההורים. ההורה שממנו ההתקשרות הבטוחה השתבשה, עקב אירוע טראומתי.
(ואולי ניתן לבדוק אם אדם וחווה יכולים להיות לרגע אותם ההורים שאביהם (אלוהים), לא ראה או אף הקשה עליהם לראות את עצמם מרגע שאכלו מעץ הדעת. ומאז…ומאז התקשרות בין הורים וילדיהם אבדה מין התמימות. )

בסיום הקונסטלציה המונחה מוזמן לעמוד במקום הנציג שלו. בעמידתו זו, הוא הופך לרגע לאותו ילד שהוריו (הנציגים) עברו עבורו התבוננות פנימית, והבנה self reflection ובכך תמכו בהבנתו את עצמו, בתחושת האוטונומיה והנפרדות של המיינד שלו מזה של הוריו וביכולות שלו להתבוננות פנימית על הדבר אותו הוא חובה כקושי או בעיה.

הקונסטלציה מאפשרת למונחה להיכנס אל ים סוער כשהיא מהווה לו עוגן או בסיס איתן בדיוק כפי שאמא טובה דיה מאפשרת לילד שלה. הקונסטלציה מכבדת את המרחב האישי של המונחה ומובילה אותו בעדינות, ובכבוד אל חוף מבטחים, בדיוק כמו שאמא טובה דיה מכבדת את מרחב המחיה המנטלי, אינדיבידואלי של ילדה ואינה רואה בו כשלה.

המנחה והנציגים, כולם שם, בקונסטלציה, עבור אותו מונחה שמגיע ללמוד את עצמו, והמונחה לומד את עצמו ומאפשר את התפתחותם האישית של המנחה והנציגים. בדיוק כמו שהאם משרתת את ילדה שיגדל והילד שם מאפשר לאמו שתגדל גם היא עבורו.