למה אני שלילית?

דמיינו את עצמכם בשלב הסמביוטי עם אמא, אתם בני כמה ימים, שבועות, חודשים. דמיינו שלא תמיד נעים לכם, הכאב של הקיבה המתכווצת מרעב, הרטיבות של הצרכים בחיתול, משהו מגרד לכם בעורף ואתם לא יכולים להגיע לשם או לבקש ממשהו לעשות את זה. היו לנו המון רגעים כאלו כתינוקות קטנים. וכשאנחנו מתוסכלים כל כך בגיל הצעיר הזה ואין שם מישהו שמקל עלינו בזמן, התסכול הופך גם לזעם ולרגשות שליליים נוספים.

מכיוון שעוד אין בשלב הזה תחושה של “אני” של “עצמי”, כל הרגשות השליליים האלו קורים בעצם ביננו לבין אמא. אני ואמא כיחידה אחת. ואז נקרא לזה – התמזגות שלילית. בתקופה הזאת מבנה האגו שלנו מתחיל להיבנות. וככל שיש לנו יותר תסכול במערכת אנחנו צריכים יותר הגנות במבנה האישיות שלנו. אנחנו רוצים להגן על התחושות וההתנסויות הנעימים מההתנסויות הלא נעימות והמתסכלות.
כתינוקות אנחנו פתוחים להרגיש כל דבר, אנחנו באמפתיה מוחלטת לכל הרגשות של אמנו ושל הורינו.

כלומר ההכרה שלנו ממש נמצאת במצב שאין בה הבדלה האם רגש מסוים או תחושה מסוימת הגיעה ממני או מאמא שלי? הדיכאון, החרדה, המתח, הכעס נחווים כמשהו שפשוט קורה לנו יחד עם עוד מישהו. יחד עם אמא. זה לא שלנו, וזה לא שלה, אלא של שתינו יחד. שלי ושל אמא.

כמובן שיש לנו גם ארועים והתנסויות חיוביים מאד עם הסביבה וגם זה נחווה כקורה עם עוד מישהו. איננו רואים שהטוב והרע מגיעים מאותו מקום ואנחנו ממש רוצים לשמור על הטוב ולסלק את הרע, את השלילי.

בשלב סמביוטי זה אנחנו במגע ישיר עם התודעה של אמנו. אנחנו מרגישים את השמחה שלה ואת הפחד שלה, את הכעס והחולשה שלה. אנחנו הופכים לשלוחה אמפתית של אמא שלנו. גם אם אמא מחזיקה אותנו בעדינות אך כועסת על בן זוגה או על הוריה, אנחנו קולטים את הכעס באמפתיה והופכים את הכעס לחלק מהביחד שלנו.

כשאנחנו נמצאים בתהליך של התפתחות אישית אנחנו מגלים לפתע שהרבה מהרגשות השליליים שלנו, מהתחושות שלנו, מהתכונות שלנו, מהקונפליקטים שלנו, מהכאבים בגוף שלנו הם בעצם תולדה של אותה סימביוזה. הם בעצם העברה בין דורית מאמנו, גם מאבינו ומהדורות הקודמים.

לעיתים, כואב מאד לראות ולעיתים, מאד משמח ומשחרר לגלות שכל כך הרבה לא שייך לי, לא שלי ושירשנו אם רצינו או לא, הרבה דברים מהורינו. אנחנו חיים אם נרצה או לא, את החיים הרגשיים של אנשים רבים מחברי משפחתנו שכבר אינם בחיים.

אז איך משתחררים מכל זה באמת?

שהרי אם בעומק אני שאריות של אנשים ואירועים נשכחים, נראה שבמרחב אחר, במרחב של הוויה, של אהבה, במרחב שהוא כאן ועכשיו אני יכולה להיות מי שאני באמת. משוחררת לגמרי מעקבות העבר.

ההתמזגות השלילית עם הורינו והשושלת המשפחתית, הם חלק מהגורמים לכך שאנחנו לא חשים את עצמנו משוחררים באמת, חופשיים ומודעים למי שאנחנו באמת. בקונסטלציה משפחתית יש לנו אפשרות לנוע אחורה בדורות ולחוש ממש בגופ-נפש שלנו את ההתמזגות הזו, לאחר קבלה מוחלטת של מה שעבר עד אלינו. אנחנו יכולים לחוש את האהבה זורמת דרכנו, אהבה נקייה מהתמזגות שלילית.

הבורות של הורינו והדורות הקודמים ממשיכים הלאה עד שמישהו באחד הדורות עוצר ושואל, עוצר סקרן או מכאב או מרצון עמוק להבין ולא להמשיך את ההעברה הבינדורית של טראומה, כאב וסבל הלאה. לעיתים זו הזוגיות שמקשה עלינו, המצב הכלכלי, הרפואי או פשוט הילדים שלנו שמסמנים לנו שהגיע הזמן לעשות עבודה, לשאול שאלות, לעצור להתבוננות ולהתרעננות ממה שאנחנו יודעים עד היום.

לא תמיד קל, לעצור ולשאול, לעצור ולהתבונן על הבעיות שלנו, על האשליות והדמיונות בהם אנחנו חיים. אך האהבה שלנו לילדים שלנו ולאנושות נותנת לנו אומץ. אומץ להתבונן ולחפש את האמת. התמזגות שלילית היא המקום העמוק של הסבל שלנו. כי כל פעם שאנחנו רוצים להרגיש את אותה התמזגות מתוקה עם אדם נוסף אנחנו מביאים איתנו את ההתמזגות השלילית. והיא גם עומדת בדרכנו אל ההתמזגות עם היקום כולו. בדיוק כמו בסיפור המפורסם על הנסיכה והעדשה, תמיד יהיה שם איזה אפון שיציק לנו.

איך התמזגות שלילית מופיעה בחיינו?

שפיטה וביקורת:

כל פעם שאנחנו מתחילים להרגיש את האינדיבידואליות והנפרדות שלנו, את החופש שלנו לחיות את המקום האותנטי שבנו, מתחילה התקפה של שפיטה וביקורת פנימית או חיפוש אחר ביקורת חיצונית. קשה לנו להבחין אם זו ביקורת פנימית או האם היא מגיעה מבחוץ, אם זה נכון או לא נכון. כל התחושות השליליות של ההתמזגות השלילית עם אמא מופיעות. נו, לפחות אמא בסביבה…ואני מרגישה בטוח.

שליליות בזוגיות:

מכיוון שאנחנו תמיד משליכים על הבן זוג שלנו את ההתמזגות השלילית עם אמא, נמצא את עצמנו רבים, מתגוששים ונכנסים לעיתים קרובות לתגובתיות שלילית עם בן הזוג כדי להרגיש יחד, כדי להרגיש שוב הזדהות והתמזגות עם אמא והחלקים השליליים שלה. אם נהיה חיוביים, לפתע נרגיש אפילו חשש או פחד… לאן נעלמו הדברים השליליים? אז יאללה בואו נריב קצת, לפחות השליליות מוכרת.

דמיון לאמא שלי:

הרבה פעמים נרגיש שאמא בתוכנו. אני היא והיא אני. בעבודה אישית בטיפול רגשי או בקונסטלציה משפחתית, יש כלים רבים שבהם אנחנו יכולים להפריד שוב ביני לבין אמי, בין הדימוי שלי את עצמי לדימוי שלי את אמי.

מחפשים את אמא:

יש שלב כזה שבו הילד כבר עצמאי, בן שנה וחצי שנתיים, אך הוא עדיין חסר אונים ולכן כשמתסכל אותו דבר מה הוא חוזר לחפש את ההתמזגות והסמביוזה עם אמא, אך אמא כבר חסומה לשלב הזה, היא כבר בשלב שהיא רוצה ואפילו נהנית שהילד התחיל להיפרד ממנה. ואז הילד יביא את השליליות ליחסים ויתפוס לה ברגל, ויבכה, ולא יתן לה ללכת. אמא אולי תהיה רגועה ונעימה אך הילד ימשיך עד שגם אמא תתחיל לכעוס ולהיות מתוסכלת והנה הילד הצליח להרגיש שוב את הקשר עם אמו דרך ההתמזגות השלילית איתה.

תשוקות:

האופן שהתמזגות שלילית משפיעה על האישיות שלנו הינה דרך תשוקות. מכיוון שההתמזגות השלילית מורגשת בגוף כמו אנרגיה שלא משתחררת, אנחנו רוצים לשחרר אותה בכך שנגשים את התשוקות שלנו, ואיך שסיימנו תשוקה אחת נרצה את הבאה בתור. אנחנו רוצים להיות אחד עם התשוקה שלנו, עם המין, האוכל, החופשה, הכסף, המכונית, הבית…אך בסופו של דבר זה מביא איתו את ההתמזגות השלילית, את התסכול, הכעס, המתח, האכזבה, השנאה, עד למימוש התשוקה הבאה…וחוזר חלילה.

לכן, המסע המרתק שמתחיל ביחסים עם אמא שלנו, מתגלה כמסע לכל החיים, בכל מערכות היחסים שלנו וחייב לכלול שחרור מהרגשות השליליים שלה והמשכיות של האהבה שזרמה דרכה, ורצתה בנו והביאה אותנו לחיים. בתנועה אפשר לדמיין שהשליליות שבה אחורה, והאהבה זורמת קדימה דרך ליבנו אל הדור הבא, אל האנושות שסביבנו.

לטיפול רגשי וקונסטלציה משפחתית התקשרו 054-5908590