הדרכת הורים בדרך הקונסטלציה המשפחתית

לא הגענו עם חוברת הדרכה…

נכון. במזל טוב הפכנו להורים לילד אחד או שניים או יותר. ההתרגשות רבה וגם האהבה, אך אז באיזה שלב, וכל הורה מגלה זאת בשלב אחר, אנו שמים לב שמשהו לא זורם בהורות שלנו. אנחנו חסרי אונים, אובדי עצות וזה עלול להתדרדר לכעס, זעם, תסכול, פחד, וחיפוש אחר הדרכת הורים.

הדרכת הורים בגישת הקונסטלציה המשפחתית מביאה איתה מפה של עקרונות שאם אחד מהם או יותר מופרים במערכת היחסים עם הילדים שלנו הקושי גדל. אכתוב לכם כעת כמה מהעקרונות שאני עובדת איתם בהדרכת הורים שהפנמתם מביאה לשינוי.

מערכת היחסים בין ההורים קודמת למערכת היחסים עם הילדים. קודם בן הזוג ואז הילד. מאחר והילד הוא ביטוי של אהבת הזוג – כלומר אהבה בין בני הזוג מזינה את הילדים. הבאת ילדים מבוססת על מערכת יחסים בין ביצית וזרע בין גבר ואשה.

גם במשפחות החדשות בהן יש שני בני זוג מאותו מין או חד הוריות, עדיין הבאת ילד לעולם מצריכה את השילוב בין זרע לביצית. הבסיס הביולוגי זהה. לכן חשוב לכלול בשיח עם מדריך ההורים שלכם, או לפחות בתודעתכם את האיש או האישה שתרמו להיווצרות החיים של הילד שלכם ובכך הפכו אתכם להורים.

קודם הזוגיות אחר כך הילדים

פעמים רבות נגלה שכשהילדים יהיו קודמים או חשובים יותר להורים מאשר בן הזוג זו אינדיקציה שיש לזוג קשיים או לאחד מהם קשה עם בן זוגו. שקיים חסך רגשי אצל אחד ההורים שכמובן נובע מבית ילדותו ומיחסיו עם הוריו שלו. אף אחד לא יכול למלא חסך הורי כזה, לא בן הזוג ובטח שלא ילד צעיר.

אך ילדים רבים מאמינים בתת המודע שהם יכולים לתת להוריהם את מה שהם לא קיבלו, וינסו להיות “ילדים טובים, מוצלחים”, או כל דבר שמרחקי אותם ממי שהם כדי לשמח את ההורה ולקבל ממנו בתמורה ביטחון ואהבה. ההורה שלא מבין מדוע הילד שלו למשל לא מסתדר בחברה, או לא מצליח למצוא בן זוג, אינו יודע או מכיר בנאמנות הכל כך עצומה של ילדו אליו. או כפי שברט הלינגר קורא לה “אהבה משוגעת”.

ניתן גם לקרוא לאותם ילדים “ילדים הוריים”, PARENTIFICATION. ואולי אתם בעצמכם הייתם כאלו, זה בהחלט קיים אצל משפחות רבות שחוו טראומות כמו “השואה” או הגירה בין מדינות. הילדים מתגייסים מוקדם מדי והרבה מדי עבור ההורים שמילאו אולי את תפקידם החומרי, או מעשי אך לא היו פנויים רגשית. אירועים אלו יוצרים חוסר איזון בין נתינה וקבלה בין ההורים וילדיהם. ההורים נותנים והילדים מקבלים. הילדים יתנו בהמשך חיים לנכדים ונינים או גם יתמכו בהורים בזקנתם.

ילד יעשה הכל כדי שהוריו יהיו מאושרים

כאשר ילד רואה שאחד מהוריו אינו שמח במערכת הזוגית הוא יקפוץ פנימה כדי לעזור ולהפוך להיות הורה מחליף לבן הזוג. כך הילדים הופכים להיות חשובים יותר ואפילו טובים יותר מבן הזוג כאשר ההורה מחפש תמיכה ונחמה מהילד שלו. ילד יכול לאיים בהתאבדות או לחלות באופן קשה, או לפתח בעיות קשות בהתנהגות אם הוא מרגיש שאחד ההורים נמצא בדרכו החוצה מהמערכת המשפחתית.

או יכול להיות שבתת המודע אמא רוצה להפוך את הבן שלה לגבר טוב יותר מאשר היה בעלה או אבא ירצה להפוך את בתו לאשה טובה יותר מבת זוגתו. כך הבן הופך להיות עבור אמו חשוב יותר מאשר בעלה. זה מונע מהילד מערכת יחסים בריאה עם אביו ובהמשך חייו מקשה על מציאת זוגיות בריאה.

מאחר והאם מונעת מבנה להזדהות עם השושלת הגברית שלו כמודל בריא של זכריות. או האב מונע מבתו להזדהות עם השושלת הנשית שלה כמודל בריא של נשיות. גם לגורל קשה יש פה מקום. אם אחד מההורים עוזב או נפטר בטרם עת, אחד הילדים יתגייס למלא את החסר. אם ההורה שנותר אינו שם לכך גבול בריא, זה עלול להוביל את הילד לדיכאונות בהמשך החיים וגם להפוך את ילדיו לילדים הוריים.

ילדים שרואים הורים בריאים באהבתם יכולים להירגע ולהשתחרר כילדים. בקונסטלציה המשפחתית אני רואה זאת שוב ושוב. כאשר אני מבקשת מבני הזוג להביט זה בזה ולקחת אחריות על היחסים שלהם הילדים מרגישים הקלה. כמו כן, חשוב שההורה יכיר ביכולת הטבעית של הילד לתת.

הילד צריך שמישהו יראה כמה הוא נתן וישחרר אותו מלשאת תפקיד כבד שכזה. כך הוא יכול להתפנות לחלומותיו, לחבריו, לאחיו, לחייו. להורה חשוב שיכיר בכך שהוא הגדול והילד הוא הקטן ואת מה שהוא מחפש מהילד עליו היה לקבל מאמו או מאביו שלו. לכן, בדרך הקונסטלציה המשפחתית אנו נתבונן על מערכת היחסים של ההורים עם הוריהם ועם הסבים והסבתות כדי לראות מה שם לא הושלם, היה חסר, היה יותר מדי, וממשיך לעבור הלאה אל הילדים שבמערכת המשפחתית.

האשמת ההורים

ילדים רבים מאשימים את הוריהם ומרחיקים את עצמם משני ההורים או מאחד מהם, מנסים לחיות רחוק ככל האפשר פיסית או רגשית. עובדה זו מצביעה גם כן על תהליכים שלא הושלמו בין ההורים וילדיהם וכתוצאה מכך כמו בומרנג הילדים גדלים להיות עם אותם קשיים במשפחה שלהם. הרבה פעמים ההורה אומר “אני לא אהיה כמו אמי או אבי…ומה מסתבר, שהפכנו להיות כמותם או שניסינו בדיוק את ההפך וגם זה לא עובד טוב.

חשוב לכל הורה לראות שהוא בעצם דומה להוריו או לאחד מהם. הורים מעבירים אל הילדים שלהם את הכל, את הטוב ואת הרע. לילד צעיר בשנים אין יכולת להפריד והוא לוקח איתו ובתוכו, הכל. כאשר הילדים טוענים שאינם מקבלים את הוריהם, הם שמים את עצמם מעל ההורים וכך משבשים את ההיררכיה ואת האיזון בין נתינה וקבלה. כשהורה נותן הכרה למה שיש בו מהוריו, או אז, הוא יכול להתחיל לעשות שינוי אמיתי.

לפעמים אני שומעת הורים או ילדים שאומרים “אם רק אבי או אמי היו כך וכך אז חיי היו אחרים…” או “מדוע זה לא בסדר לצפות יותר מההורים שלי?” בכך אנו ממשיכים להיות תלויים בהורים ושמים את עצמנו במצב קורבני. כאשר אנו מקבלים את הורינו כפי שהם, עם המגבלות ועם האיכויות שלהם אנו יכולים לקבל את עצמנו ולהחזיר את העוצמה לחיות את חיינו בחופשיות ובאושר. זה חלק מאד חשוב בתהליך.

ילדים שמכבדים את ההורים ומודים להם על המתנה הגדולה מכל שנתנו וזה את החיים עצמם, יכולים להעביר את התודה הזו הלאה אל הילדים שלהם. ובהחלט יש מקרים שבהם ההורים שלנו פגעו בנו באופן מאד קשה ואין אפשרות כלל לסלוח, לקבל, להכיר או לאפשר לאהבה שלהם לחדור אלינו, ובכן, עדיין את החיים עצמם קיבלנו מהם ועל כל השאר אי אפשר לסלוח או להחזיר להורה את האחריות על מעשיו.

גם אם לא נקבל את הורינו כפי שהם, המצפון המשפחתי שזורם במערכת ידאג לכך שלבסוף אחד מהילדים יעשה את העבודה הפנימית הזו. וזה היופי של המערכת המשפחתית ושל כוח הפוטנציאל האופטימלי. הקשיים שלנו עם ההורים שלנו ועם הילדים שלנו מצביעים אל הפתרון, אל הריפוי, וימשיכו להופיע בחיינו שלנו במערכות היחסים שלנו עם בני הזוג וילדינו עד אשר נעצור ונתבונן אל האמת.

אולי הורינו וויתרו, אולי אנחנו רוצים לוותר, אבל הנשמה המשפחתית לא מוותרת עד שהיא תמצא את הפתרון, כמה דורות שייקח, כדי להמשיך את ההתפתחות האנושית במיטבה. ובכך יש תקווה רבה.

להדרכות הורים בדרך הקונסטלציה המשפחתית צרו עמי קשר ב – 054-5908590