איך את יכולה לעזור לילד שלך?

הבת שלי כבר בת שש. שש שנים של שינויים התפתחותיים כה רבים ומרתקים. צפיתי בה משתנה מיונקת, לתינוקת,עוברת ממאבקי הכוח לעצמאות שלה, מקשיי פרידה ממני למלחמות חופש הבחירה. מרתק כל כך לראות את הצמיחה המהירה של הילד שלך. איך הם גובהים מיום ליום, את השיניים שצומחות ומתחלפות, את השיער שגדל וצבעו משתנה, את מצבי הרוח, ושינויי ההתנהגות.

אחד הדברים שעזרו לי בשש השנים הראשונות של חיי בתי הוא להבין כיצד המוח שלה מתפתח ולמה היא זקוקה בכל שלב שלה בהתפתחות. כל שלב הפגיש אותי שוב גם עם הילדה הפנימית שבי בגיל הזה. בגיל חמש העבירו אותי גן באמצע השנה, המשבר הגדול זכור לי עד היום, וכשבתי עברה גן בתחילת גן חובה ועברה משבר גם היא, הייתי צריכה לגלות את מה שהילדה הפנימית שלי היתה זקוקה לו כדי לתמוך בבתי שלי.

כשבתי החלה את השלב האדיפלי, כשהיא רק רוצה את אבא, דוחה אותי ומשחקת ביננו, עלו בי זיכרונות רבים גופניים של אהבתי הגדולה לאבי ותגובותיה של אמי לאהבה זו. לא היה קל להפריד בין החוויה שלי כילדה לחוויה שלי כאמא לילדה שעוברת את זה. לעיתים שגיתי גם אני בתגובותי רק כדי להתעורר ולרצות ללמוד מה עבר עלי כילדה ומה עובר עליה באמת.

הידע הרב שקיים כיום לגבי התפתחות האדם עוזרת לנו להבין את עצמנו ואת ילדינו ואנחנו יכולים היום להיות הורים יותר מודעים, עם כלים יותר מדוייקים מאשר הורינו שלנו. בכל מה שקשור למוח, מה שחשוב הוא לתמוך בחיבורים החדשים של המוח הצומח של ילדינו. לעזור להם לחבר בין המוח הימני למוח השמאלי, בין המוח העליון למוח התחתון, לחבר בין הזיכרון לבין העכשיו ולחבר את כל חלקי האני.

הדברים החשובים לעשות הם:

קודם להתחבר רגשית למצב של הילד שלנו ורק אז לכוון או לחנך – הילדים שלנו לא יכולים לפתור בעיות כשהם במצב רגשי קשה.
אם הילד עבר טראומה קטנה או גדולה – להתחבר אליו רגשית ולעזור לו לספר את הסיפור, לצייר את זה, לכתוב את זה, לתאר את זה שוב, ברגוע.

להכניס הומור להורות – לצחוק יחד איפה שאפשר כדי להוציא את הילד שלנו מהר ממצב של תקיעות.

לשאול במקום לצעוק – כשהילדים שלנו נכנסים ללופ של זעם, זה הזמן לכוון למציאת פתרון חדש ע”י שאלה במקום ע”י צעקה בחזרה.

לאמן את החלקים הצומחים של המוח שלהם – לשאול את הילדים שאלות על החיים כמו “מה היית עושה אם ילד היה בועט בך בהפסקה, או אם היית מוצא צעצוע בפארק שלא שלך”. לאמן את המוח על יבש, כשלא קרה כלום כדי לאפשר להם טווח התנהגות רחב יותר בעת מצוקה.

לאמן את הזכרון של הילד שלכם – שאלו שאלות מדוייקות על מה המורה אמרה כשהיא ראתה את המשחק שהבאת לגן? הזכרו יחד בארועים משפחתיים, בחופשות, כשכל אחד מספר את הפרטים שהוא זוכר. כך זה יעזור לילד שלכם להזכר כשקורה ארוע רגשי קשה לספר את מה שקרה, זה מחזיר שליטה ומרגיע.

למדו את הילדים שלכם שכל דבר בא וחולף – הכעס, הקנאה, הבדידות, התסכול לא ישארו שם לתמיד, הם כמו עננים שבאים והולכים. אפשר גם לשאול “מתי נראה לך שתרגישי טוב יותר?”

דברו כמה שיותר על העולם הפנימי של הילד שלכם – שילמד לתאר רגשות, תחושות פיזיות, מחשבות, “האם אתה רעב? מה אתה מרגיש כשאתה נזכר בסבתא שנפטרה? זה מתסכל כשחברים לא משתפים אותך במשחק נכון? מה אתה חושב שיקרה מחר בבית הספר?

אל תחששו מקונפליקטים – למדו את הילדים שלכם להתנהל בתוך קונפליקט, בתוך ריב, בתוך אי הסכמה ביניכם, בין חברים או בין האחים. זה עונג גדול להשפיע כך על העתיד של הילדים שלכם. למדו אותם דרכים שונות להשתחרר, נשימה, הומור, חיבוק, זהו מסע ההתבגרות גם שלהם וגם שלנו.

מה עוד הייתם רוצים לדעת על שלבי ההתפתחות שהילד שלכם עובר?

איפה אתם מרגישים שחסרים לכם כלים?

איזה גיל של הילד שלכם מעלה בכם הכי הרבה קושי? קרוב לוודאי שהגיל הזה היה קשה גם לכם.

מוזמנים לכתוב לי פה, או בפרטי.