התערבבות עם ההורים

למרות שתהליך הגדילה שלנו נע לעבר נפרדות ואוטונומיה זה לא קורה כל כך חלק. אנחנו לא ערים ומודעים לתהליך ואנו מגלים את תוצאותיו כשכבר גדלנו. אנו מגלים שאנו לא חיים את חיינו, לא מדברים או חושבים את עצמנו, אלא מלאים ברעיונות, פחדים, רגשות, תחושות של אחרים. של משהו מהמשפחה שלנו שאנו מכירים ומזהים וכנראה גם של כאלו שלא.

כשאנחנו מעורבבים ומסובכים עם עוד מישהו אנחנו לא יודעים איפה אני מסתיימת והשני מתחיל, קשה לחוש את הגבול ואת הנפרדות. בקונסטלציה המשפחתית מגלים שזה קורה כאשר ילד מנסה לדאוג להורה שלו. הילדה עומדת מול הוריה ולא מסוגלת להסתובב לחייה שלה. היא חווה את הכאב, הנזקקות, תחושת חוסר האונים של ההורים או אחד מהם וצועדת לקראתם כדי לסחוב איתם את המשא. היא התערבבה איתם.

עבדתי פעם עם ילד שהוריו התגרשו והוא לא יכל לזוז מהחור שנפער ביניהם. הוא רצה לשוב ולעמוד שם כמו מחזיק בכל כוחו בקשר ביניהם. גם באופן סימבולי בקונסטלציה, וגם בחייו. זה התבטא בבעיות התנהגות וחיפוש אחר תשומת לב, שכן, לא היה פנוי רגשית לעולם שבחוץ.

הסדר השתבש – הורים נותנים וילדים לוקחים. ופה, הילד רצה לתת להוריו ובכך הרגיש גדול מהם ולכן גם גדול מכל אדם סמכותי בבית הספר או בצהרון. התלונה העיקרית של כולם עליו היתה "הוא לא מקשיב לי", והוא אכן מקשיב רק למה שקורה בין אבא ואמא ולא פנוי להקשיב לדברים אחרים.

הילד הניח נציגים לדברים שממלאים את חייו, כמו הכדורגל והחברים והבני דודים הצעירים. לשם הוא רוצה להביט באמת, להנאות ולמשחק. אבל אז אמא שלו מתלוננת "הוא רק רוצה לשחק כל הזמן". "בדיוק", אמרתי לה. "זה לא נורמלי לילד לחשוב על בעיות של גדולים ולנסות לפתור אותם, על המריבות בין הוריו הגרושים, על הכספים ביניהם, על למה אמא עצובה שוב אחרי שהיא דיברה עם אבא בטלפון, ולמה אבא מתלונן על אמא באוזני אחרים".

הוא לכן יקצין את הצורך שלו רק במשחק ובכל מה שהוא יכול להירגע בו ולהרגיש שוב ילד.
Sad crying daughter hugging her mother with sad face

ילדים נאמנים להורים מתוך תחושה עמוקה של הישרדות שרוצה לשמר את המקום הבטוח ביותר והיא התלות באהבה ובביטחון של ההורים. ההורים שלנו הם החיים שלנו במובן מאד מאד עמוק. וכל מי שבוחר לצאת לטיפול רגשי או למסע רוחני מגלה עד כמה מאתגר לעזוב את הנאמנות העמוקה לדימוי שלנו, לדפוסים שלנו, לקולות הפנימיים המבקרים, כי הם הם, אבא ואמא שבתוכנו, ולהם אנו נאמנים.

הנאמנות שלנו להורינו הביולוגים כל כך עמוקה שבכל פעם שאנו מנסים לעשות פעולה שמנוגדת לנאמנות זו כמו למשל לשפוט או לדחות את הורינו, אנו מרגישים עצב עמוק בתוכנו מאחר וזרימת האהבה נחסמת. יש בנו התנגדות לקבל את הורינו ולכן גם את חיינו כפי שהם. זה כמו לומר "לא" לחיים ומי שסובל מכך זה אנחנו.

כוח החיים הזורם אלינו נחסם כשאנחנו אומרים להורינו "רציתי דברים אחרים מכם, רציתי הורים אחרים, לא הייתם טובים מספיק". אלו הורינו והם נתנו לנו את החיים עצמם גם אם לא נתנו לנו דבר אחר. לקח לי שנתיים להגיע למצב שבו הנער המאומץ שהגיע לטיפולי הצליח להבין את זה.

שנתיים של התנגדות לדבר על הוריו הביולוגים, שנתיים של התנגדות בכלל לקבל שהם קיימים. כשהנער ראה עד כמה הוא נהנה ומקבל מהוריו המאמצים, הוא הצליח להבין שלא היה לו את כל זה, לו לא היו לו את החיים עצמם. ואת החיים עצמם קיבל מהוריו הביולוגים. משהו בו נרגע והרבה בעיות התנהגות נעלמו לאחר שהעז לראות זאת ולהניח בתוכו ייצוג להורים שהולידו אותו.

כנציגים או כמונחים בקונסטלציה אנחנו מתחילים לראות, להרגיש ולחוש בגופנו את האתגרים, הכאבים, הטראומות שהורינו ושאר בני המשפחה עברו. אם אנחנו מנסים לתקן זאת עבורם, אנחנו עדיין מתערבבים איתם ומנסים בכוח לשלוט בחיים שלהם. לשום ילד אין את הכוחות הפיזיים והנפשיים לעצור איזו הידרדרות או משבר של הוריו. כל ניסיון כזה הופך את הילד לגדול מהוריו, ליהיר, ולחסר עניין בחייו שלו.

אחד המשפטים שאנו אומרים להורינו בקונסטלציה הוא: "אני מקבל אתכם כפי שאתם, אני מקבלת את הטוב שנתתם לי, זה מספיק, מה שאינכם יכולים לתת לי אקח ממקום אחר. תודה אמא ואבא, כפי שאתם זה מספיק".

אם אנחנו יכולים לומר את זה ובאמת להתכוון לכך, אנחנו חופשיים וכוח החיים, האהבה והתמיכה ממשפחתנו יכול לזרום אלינו, לתמוך בנו לחיות חיים יותר מלאים. אנחנו מקבלים את מקומנו במשפחה ובחיים ומפסיקים להתערב בחייהם של הורינו.

לעיתים אנו מצפים שבקונסטלציה אחת נפתור הכל. הקונסטלציה מאפשרת לנו להתחיל תהליך מאד עמוק ולתת המודע להתגלות לנו. לוקח זמן להתאבל על מה שלא קרה, על מי שלא היה שם, ואלו רגשות אותנטיים שמשתחררים, עד למצב של הכרה וקבלה מוחלטת של הורינו, ילדותינו ועצמנו.

כאן, אני חייבת לציין שככל שעברתי קונסטלציות על יחסי עם הורי והוריהם, לא רק השתחררתי אני מהמון כעסים וביקורת על מה שקרה ולא קרה, אלא גם אמי הפסיקה יום אחד להאשים את אמה. הריפוי הבן דורי נגע גם בה.

התערבבות עם בן משפחה מוכר

התערבבות נוספת מתרחשת כאשר ילד לוקח על עצמו את המעמסה של אדם אחר בשושלת, כמו אח שהתאבד, או סב שפגע במישהו, ילד שמת טרם זמנו ועוד. ההתערבבות עם אותו גורל של בן משפחה, גורם לילד להרגיש שלא מגיע לו לחיות טוב כשמישהו במשפחה סבל כל כך. זו הקרבה עצמית מתוך נאמנות ואהבה עמוקה והתערבבות עם גורלו של אדם אחר במשפחה.

בקונסטלציה יאמר הנציג איתו אנו מתערבבים "במקום למות, תחיה עוד, תחיה כדי לעשות ולהגשים את מה שאתה רוצה, ולהצטרף למתים כאשר זמנך מגיע. במקום ללכת איתנו לקבר, נצור אותנו בליבך, והאנרגיה שלנו נשארת איתך באשר תלך. אבותיך מביטים בך, מתפללים עבורך ושולחים לך אהבה. הם רוצים בהצלחתך ובהמשכיות של המשפחה. זה בסדר להרגיש את העצב ולנוע דרכו אל השקט והשמחה."

התערבבות עם בן משפחה, או ארוע לא מוכר

התערבבות נוספת שמתגלה לנו בקונסטלציות משפחתיות מתרחשות עם בני משפחה שאיננו מכירים או ארועים שלא ידענו על קיומם. אישה עם בעיות פריון יכולה להתערבב עם דודה רחוקה שאף פעם לא התחתנה. יש פה קשר אנרגטי שמטרתו ליצור קשר עם אותה דודה בשושלת בכך שאני חוזרת על אותו הדפוס. אותו דבר עם מחלות נפש, קשיים כלכליים, מחשבות אבדניות…או כל מעשה שמישהו מהדור הבא מרגיש צורך עמוק לכפר עליו.

מתוך אהבה, חבר משפחה החי כיום, בוחר לחיות את אותו הגורל של בן משפחה אחר מתוך אמפתיה עמוקה, גם אם זה פוגע ביכולתו לחיות את חייו במלאות. כאשר ההתערבבות מזוהה, ומתרחש תהליך ריפוי, האדם חופשי לחיות את חייו כפי שהוא בוחר בהם.

פעמים רבות הבטתי אחורה אל בני משפחתי שבשושלת, בגורל שלהם, כיבדתי אותם בקידה עמוקה מתוך אהבה וכבוד ושחררתי עצמי מסבתי שבחרתי לחיות חיים דומים לשלה ומהורי ששפטתי במשך שנים.

ומדי שבוע אני זוכה לראות את זה קורה אצלי בקליניקה, אסימונים שנופלים והבנות עמוקות לגבי החלטות שנלקחו בחיים של אנשים, לגבי דפוסים שלא השתנו עד היום, והמבט הזה שמשתחרר, כאשר מביטים שוב קדימה אל החיים, לאחר שהשתחררו מעוד פלונטר רגשי שהחזיקו עבור בן משפחה.
אני מאחלת לכולנו לזכות לצעוד בדרכנו אל החופש שמגיע לנו מלידה. אמן!

מירב

לקונסטלציה משפחתית – קורסים וטיפולים 054-5908590