כשאני נמצאת ביום שכזה שבו אני בקושי רואה את הבת שלי ואני מרגישה בלבי את המרחק שנוצר ביננו, אני יודעת שיש לי את תרופת הפלא. זו תרופת קסם שמתאימה גם לי וגם לבת שלי. וקוראים לתרופה הזו חיבוק. אני יודעת שברגע שאני מתכופפת לגובה שלה, מביטה לה בעיניים, מחבקת אותה, מיד הלב שלי נמס מכל ההגנות שצברתי במשך השבוע. וגם היא שכבר יום או יומיים ראתה אותי לשעתיים, מתמלאת מיד באנרגיה ואהבה. ושתינו מווסתות אחת את השנייה במגע. יושבות קרוב קרוב על הספה, ומתלחששות ומספרות מה עברנו היום ואתמול, מתענגות בלי מילים מהקרבה הגופנית המחממת.

מרגע היווצרותנו אנחנו במגע. במגע עם מי השפיר, עם דפנות הרחם, עם השליה, עם ההורים שנוגעים בנו ומלטפים את הבטן מבחוץ…ואז אנחנו יוצאים לעולם ובבת אחת המגע החזק והמכיל שעטף את גופנו נגדע. היום יודעים שהאם מווסתת את התינוק הנולד באמצעות מגע, וגם יודעים שהתינוק מווסת בחזרה את האם באמצעות המגע שלו בה.

הרגעים הכי מרגשים בקליניקה הם אותם רגעים ללא מילים בהם אמא מושיטה את ידה ומלטפת את רגלה של בתה שנשכבה כועסת לידה אחרי שיח ודברים קשה. ועוד אמא שמושיטה את ידה ומזמינה את היד של בתה המתבגרת שבמשך שעה שלמה הביעה את זעמה וכעסה. אבא שמנסה להבין את מה בנו מבקש מוצא את עצמו אחרי מפגשים רבים של אי הבנה מחובק עם הבן על הפוף הכתום, יכול לפתע להרגיע את עצמו ואת ילדו. שוב ושוב אותו מגע. עוד ילד ועוד ילדה שמחכים בדיוק לזה. להורה שישלח יד מלטפת, אוחזת, לעיתים בעדינות לעיתים בחוזקה, העיקר שיהיה מגע.

אותו ילד שמחפש את כעסכם, את זעמכם ואולי אם אף יד התעופפה לה ביניכם, זה אותו חיפוש עתיק וקדום של מגע. המגע. המגע שהתחיל את חיינו והמגע שאיתו נסיים כאשר גופנו יהפוך אחד עם האדמה. אז לא משנה מתי ואיך ואיפה, כל פעם שאתם עצמכם מרגישים קושי או חוסר בוויסות מול ילדכם. תנו לעצמכם את אותו חיבוק, את אותה בקשה למגע והזמינו את ילדכם לקרבה מחודשת ולהמסת החומות.

וכשאתם עושים זאת רק זכרו שאתם אלו שמציעים לילדכם את המגע ולא מבקשים מהם "בואי לחבק את אמא". אתם אלו שמביאים את תרופת הקסם לקשר ביניכם. אז אתם יוזמים "אני רוצה לחבק אותך ילד שלי".

חיבוק חם ואוהב לכם!