כאשר אנו מתחילים במסע של התפתחות רוחנית אנו מגלים את ההבדל בין ידע ישיר לידע עקיף. מגע ישיר עם המציאות הוא מגע ישיר עם ההתנסות שלנו, עם החוויה. אך רוב הזמן אנו רואים את העולם דרך ידע רגיל, ידע שמושפע מההסטוריה האישית שלנו שהשפיעה על הדרך שבה אנו רואים את העולם. האפשרות לידע ישיר ולמגע ישיר עם המציאות נחסמת בגלל דפוסי ההתנהגות שהורגלנו בהם. כאשר אנחנו חוקרים את המימד של הידע הישיר אנו מגיעים לחוקים האוניברסאליים.

נדמיין שאנחנו בחדר חשוך לגמרי. חדר שבו מפוזרים חפצים. יש אפשרות להדליק את האור עם דימר שיכול להעלות או להוריד את מידת התאורה. כשאנו נכנסים לחדר הזה יש על עיננו משקפיים עם עדשות בצבעים שונים וצורות. אנחנו נכנסים לחדר ומתחילים להדליק את הדימר לאט לתאורה חשוכה. כך שאנו מתחילים לראות קצת את הצורות של החפצים שבחדר.

זו התחלה של ידע רגיל כי אנחנו עדיין לא רואים את החפצים שבחדר, רק את הצל שלהם ואת הצורה שלהם שעדיין מתערבבת עם החשכה. ויחד עם המשקפיים והעדשות הצבעוניות קשה עוד יותר להבחין במה שרואים. אנחנו עדיין לא רואים, אך יש לנו כבר ידע מסויים על מה שקיים בחדר. לאט לאט אנחנו מדליקים את האור יותר ויותר וכל פעם מורידים עדשה ועוד עדשה מהמשקפיים ואנחנו מופתעים לגלות יותר בבהירות מה קיים בחדר. או מופתעים לגבי האינטואיציה שהיתה לנו, אם היתה.

זו האנלוגיה למה שקורה בקפיצה קוונטית מידע רגיל לידע ישיר על העולם. ככל שאנו רואים יותר בבהירות אנחנו יותר אובייקטיבים לגבי מה שאנו רואים. הידע שלנו מתחיל להיות יציב ואובייקטיבי ושלם, מלא ואמיתי. וכשלבסוף אנחנו מדליקים את האור למקסימום ומורידים לגמרי את המשקפיים שעל עינינו אנו רואים כל דבר בדיוק כפי שהוא.

לראות את הכל בדיוק כפי שהוא זה הידע שיש לנו. והידע הזה יכול להיות מעוות או אובייקטיבי, שלם או חלקי. האופן שבו אנו רואים את העולם דרך תפיסת האגו שלנו משולה לאותו אדם בחדר עם דימר, כשהתאורה חשוכה ויש על עיניו משקפיים ועדשות צבעוניות. המשקפיים הם תפיסת העצמי והעדשות השונות הם המבניים השונים של האגו שבונים את תחושת העצמי וההסטוריה שלנו, שצבעה כל עדשה בצבע אחר. לא חשוב כיצד אנו רואים את העולם, יש לנו תמיד ידע עליו. ישיר או לא ישיר.

 

A green lawn with the foot path, surrounded by flower beds and blossoming trees

ידע פוטנציאלי

כאשר ניכנס לחדר חשוך יש לנו גם את הפוטנציאל לדעת באופן אינטואיטיבי מה יש בחדר. גם זה ידע. החדר הזה הוא הנשמה שלנו. הנשמה מלאה בידע אך זהו ידע שקשה לנו להבדיל אותו ולראותו במדיוק. אנו יכולים לחוש שיש שם ידע, כמו שאנו יכולים לחוש שיש בחדר החשוך חפצים. אך קשה לנו להבדיל ביניהם ולהבחין בהם. במימד הידע של המודעות נשמה היא ידע. נוכחות הנשמה עצמה היא ידע. שהרי אם הנשמה עצמה לא היתה ידע גם חלקיה לא היו מופיעים כידע.

ידע, כמו אהבה. זו תצורה של תודעה. כלומר הידע זה כמו אותו פוטנציאל של החדר החשוך להפוך לחדר מואר שבו מובחנים כל החפצים, הצורות, הצבעים וכו'…קשה לתאר את עוצמת גדלותו של ידע זה מאחר ואנו כבר שנים רגילים להסתפק בידע הרגיל שלנו, אותו ידע של החדר החשוך. כאשר אנו מודעים לנשמה עצמה ולמימד הידע בתודעה יש לנו אפשרות להיות בידע ישיר ולהבחין במהות שלה. זו היכולת שלנו לחוש את הנשמה כידע ישיר וטהור. אנו חשים את שדה הנשמה עצמו כידע. זו הנוכחות. והנוכחות היא הידע.

הנשמה היא מזרקה של זרימה של ידע אינסופי. לעיתים הידע יבוא מהלב, או מתחושה של אוקיינוס. הידע יופיע באופן לא לינארי, אמיתי, אורגני, חי. אנחנו הידע האינסופי בעצמו ולכן יש לנו אפשרות לגלות ידע. כאשר הלב של הנשמה נפתח אנו נפתחים לידע אינסופי. צריך רק לבחור נושא והידע פשוט צף ומופיע מעצמו, רלוונטי למה שעלינו לדעת. הנשמה היא ידע אינסופי פוטנציאלי. זה לא שאני חושב שאני ידע, או מודע לזה או רואה את זה. אלא, החומר המודע של הנשמה זה ידע. אנו מרגישים זאת כידע אינטואיטיבי, או ידע ישיר, או ידע חשוב.

הנשמה כפוטנציאל של ידע אינסופי

כאשר אנו מרגישים את הנשמה כידע אינסופי וטהור זה כמו להחזיק ספר ביד ולדעת אותו מבלי לפתוח אותו, פשוט לראות את הידע שהוא. זה טעם כזה של ידע. לעיתים נדהמים לחוש את המגע עם הידע הפוטנציאלי האינסופי. יש בו תחושה של עוצמה, כוח, ואנרגיה עצומה של ידע בכל הצורות והמימדים. כאשר אנו נפתחים לידע טהור, זהו פתח לידע ישיר.

כל פעם שאנו רוצים ללמוד דבר מה על מהות, על הנשמה, על המציאות עלינו רק להפנות את תשומת הלב למקור ידע זה ונגלה שהיא מדריכה אותנו לראות את מה שצריך לשמוע, את המילים הנכונות, לקרוא את הספרים המתאימים ולמצוא את עצמנו בהתנסויות מדויקות. הכל סביבנו פשוט יצביע למה שאנו מחפשים. ומבפנים נחוש זאת כמראות, הבנות והארות.

ההתנסות הישירה עם ידע טהור היא התנסות של האינסופיות של ידע, של הארות, של התעוררויות, של איכויות. זה כמו להביט עם טלסקופ לשמי הלילה. בהתחלה רואים כמה כוכבים ואז לפתע רואים עוד ועוד כוכבים בעומק אינסופי. ואנו חשים אז ענווה אל מול הפוטנציאל, כי אנו מגרדים את הקרקעית של הידע בחיי היומיום שלנו. והידע האינסופי טעמו פוטנטי, עצום, כמו מזרקה שמתפוצצת באורות זוהרים, בפוטנציאל לדעת ללא סוף את נשמתנו.