התנועה של חינוך טרום לידה הופיעה בתחילת שנות ה – 80 בצרפת, מונעת מהצורך להנגיש את כל הידע שנאסף בנושא הריון ולידה להורים. תנועה זו מאפשרת לנו כיום לראות את תחילת חייו של האדם ממבט רחב ולשאול את עצמנו את השאלות הבאות: מה זה אומר להביא בן אדם לעולם? איזו אחריות זו לגבי כהורה, כזוג, כמשפחה, כחברה, כאנושות? ומה עלינו לעשות כדי לאפשר לכל אדם את התנאים הטובים ביותר להיווצרותו. כיצד ליצור רשת אנושית תומכת, חומלת וחכמה המשתמשת בידע שקיים כיום ונאסף מכל התחומים, אפיגנטיקה, פסיכולוגיית פרה-נטאל, ניורוביולוגיה, גנטיקה ועוד… ומביאה אותו לשטח. אל רופאים, מיילדים, אנשי צוות, וגם ובעיקר להורים.

זו בעצם תנועה שמטרתה לצאת מהמרחב של אינסטינקטים הישרדותיים אל מרחבים של שפע, חזון ואחריות. תנועה שמתעניינת בהמשך ההתפתחות האנושית והאבולוציה. מחקרים רבים לאורך ולרוחב מציגים בפנינו עובדות שחלקן חדשות וחלקן ידענו באופן אינטואיטיבי אך לא היה באפשרותנו לעשות דבר. כאשר אני הייתי באינקובטור בשבועיים הראשונים לחיי, זה היה ברור לאמי שזה לא טבעי לה להישלח הביתה מבלי היכולת לראות או לגעת בי במשך שבועיים. אינטואיטיבית אני בטוחה שגם חלק מאנשי הצוות חשו את הצורך לגעת בתינוקות הקטנים הנושמים להם דרך קירות הזכוכית של האינקובטור. אך אינטואיציה אינה מספיקה לנו ואנו זקוקים להוכחות מדעיות. הוכחות לחשיבות של מגע עור בעור מיד אחרי הלידה, לחשיבות שיש להנקה, לחשיבות שיש ללידה טבעית, לחשיבות שיש למצב הרגשי והנפשי של האם במהלך ההיריון, הלידה והחודשים שאחרי.

לא אביא במאמר זה את ההוכחות אלא את מה שעוטף אותם. את החשיבות של ההוכחות המדעיות להגיע אל השטח, את השינוי המיוחל שיכול להשפיע על דורות העתיד. כאשר אנו יכולים להשתמש במדע לטובתנו אנו בעצם מסבים אותו לבן ברית להתפתחות האנושית. וככל שנבין לעומק את המשמעות של השפעת הסביבה על ההתפתחות שלנו כבני אדם, נרצה לעשות הכל כדי ליצור סביבה מיטיבה לחיים בה.

אז מה אנחנו יכולים לעשות עם מה שהמחקרים מגלים על התפתחות העובר בבטן אמו?

  1. לשפר את איכות חיי ההורים. לדאוג לסביבה תומכת בהם, כלכלית ורגשית. אם ע"י המשפחה המורחבת, חברים, קהילה, עירייה. לדאוג לסביבת חיים רגועה ושלווה. לתזונה טובה ובריאה. לחשיפה מועטת ללחצים בעבודה, כלומר לתנאי עבודה טובים בתקופת ההיריון, הלידה וחופשת הלידה. כך שהאם פנויה לגידול האדם שבבטנה ואינה חשופה ללחצי פיטורין וללחץ כלכלי שיגיע בעקבות ההיריון.
  2. להאט את קצב חייהם של ההורים המצפים לילד. התקופה הראשונה שלנו כבני אדם אינה מילולית ומושפעת ממתחים, חרדות, השפעות שליליות בחייהם של האם, ההורים והסביבה בה הם חיים, כמו אלימות, תזונה לקויה, רעלים, מצב בטחוני מתוח.
  3. לפרסם את הידע המדעי ברבים במקום להחזיק אותו אצל אנשי מקצוע מעטים. לבנות קורסים ומפגשים עבור נשים הרות וזוגות וכך למנוע גם לידות קשות והשפעות עתידיות של כל המשתמע מהריון, לידה ופוסט נטאל קשה ומאתגר לאם ולילד.
  4. לדאוג שהאם תחיה את הריונה כאירוע טבעי ובריא. הלחצים הרפואיים להגיע לאולטרה-סאונד חודשי גם אם ההיריון תקין הופך את ההיריון למחלה ומגביר את הצורך של ההורים להיות בשליטה על הילד והתפתחותו. מכיוון שהאם מרגישה שהיא צריכה להיות תחת השגחה רפואית, לחוצה מבדיקות רבות מדי חודש וחשופה באופן יומיומי לאינפורמציה אינטרנטית שגורמת לה למתחים, דאגות וחרדות, האינסטינקט ההישרדותי מופעל ואיתו המוח הזוחלי הגורם לה למחשבות יתר, לדאגות ולמתחים המועברים לעובר.

אחד הדברים שחינוך טרום לידה מאפשר להורים, זו היכולת לחשוב את עצמם ואת ילדם. SELF REFLECTION. בעתיד זה יאפשר להורים ולילד לממש את הנפרדות ביניהם, אחד התנאים לתקשורת מקרבת וטובה. האם תבין את ההבדל בין הילד האידאלי, האומניפוטנטי לבין הילד האמיתי שלה ותוכל אז להקשיב לצרכים האינדיבידואלים שלו ושלה.

התקשרות בטוחה יכולה להתחיל להבנות כבר בתשעת חודשי ההיריון כאשר האם והאב לומדים את ילדם שבבטן ומתייחסים אליו ואל צרכיו דרך תרגילים, שיחה, חשיבה, ועוד…כאשר ההתקשרות בין ההורים והילדים בטוחה היחסים אחרי הלידה יהיו יציבים יותר. ההורים לוקחים את העובר.ילד בחשבון. הילד מרגיש שרואים אותו, שרגישים אליו. ההורים מרגיעים את הילד אם האם עוברת בדיקה רפואית או מתח בחייהם, הם אז עוזרים לילד להבין את עצמו, להרגיע את עצמו, לצאת אל העולם בביטחון ולשוב הביתה בביטחון.

כאשר ההורים או האם נמנעים מלגלות עניין בהריון ובילד, דוחים את התקשורת עמו מחשש למחלות והפלות, ממצב נפשי לא מאוזן של האם או מכיוון שאחד מההורים אינו רוצה בהריון ובילד, זהו פתח להתקשרות נמנעת גם בהמשך חייו של אדם זה. הילד לא יחפש גם בהמשך את הוריו להרגעה ולוויסות ויצמצם את הקשר שלו עם אחרים עד כדי ניתוק גם מרגשותיו שלו. כמה חשוב ללמד הורים אלו לגעת, ללטף, לחבק את ילדם בהריון או אחרי הלידה בכדי לחדש את ההתקשרות הבטוחה עמו.

כאשר התקשורת אמביוולנטית ואינה רציפה עם הילד שגדל בבטן או התקשורת עם העובר חודרנית מדי. דאגנית, שרוצה לדעת בכל רגע נתון מה קורה שם בפנים. האם העובר בסדר? האם הכל כשורה? האם הוא גדל מספיק? ההורים מעבירים לילד תחושות חרדה. הילד שאינו יודע להפריד עדיין בינו לבין העולם מקבל את החרדה כשלו, כבתוכו. הילד גדל עם ספק. האם ההורה מרגיש בי או לא. לפעמים כן, לפעמים יותר מדי, לפעמים לא. האם האמא חסרת אונים לגבי ההריון והלידה, מוצפת בחרדות? האם האמא יכולה לשמש לילד כעוגן בהריון, בלידה ולאחריה? כמה חשוב להרגיע אם זו ולווסת את תחושותיה כדי שתוכל להתפנות ולראות את ילדה גדל בבטחה.

כאשר ההתקשרות עם העובר אינה מאורגנת ומהצד השני העובר/ילד חווה הורה זועם, כועס, צורח זוהי תחילתה של תקשורת מפחידה אשר גורמת לתגובות השרדותיות אצל הילד הגדל. הרחם, העולם הופך למקום מפחיד ולא בטוח. גם אם האם צועקת על בן הזוג או על אחים או על קולגות בעבודתה, כיצד אותו ילד שגדל בקרבה יכול להתקרב ולחוש ביטחון עם האדם שמגדל אותו מפחיד אותו כל כך בעת ובעונה אחת? אין זה אפשרי להתקרב ולהתרחק מהאם באותה העת. זהו פתח לקשיים בוויסות רגשי ותחושתי, וניתוק מרגשות וזיכרונות בהמשך החיים.

וכעת כאשר כל האפשרויות האלו מתרחשות לפני הלידה. ניתן לשער כיצד כל אחד מפרדיגמות ההתקשרות יכולה להשפיע על מצב האם בלידה ולאחריה. ועל אופי ההתקשרות עם התינוק ביום שאחרי. ועד כמה חשוב לנו, אנשי המקצוע לשים לב למעטפת הכוללת של ההיריון וההולדה ולהפנות הורים לאנשי מקצוע נוספים בעת הצורך או להעיר ולהאיר את תודעתם להשפעות הפנימיות והחיצוניות שיש על העובר כבר מרגע ההתעברות.