טיפול דיאדי

בטיפול דיאדי מושם דגש על שלושה דברים עיקריים:

התקשרות – מגע, מבט, נוכחות אוהבת וקול הם הכלים בהם אנו מתקשרים עם הילדים שלנו. באמצעותם אנו יכולים להפחיד אותם או לתת להם תחושה מוגנת. לעיתים הטמפרמנט של הילד אינו תואם את זה של ההורה. לעיתים ההורה אינו יודע כי ההשפעות של ההתקשרות שלו עם הוריו משפיעות על אופן ההתקשרות שלו עם ילדו.

שיקוף – קשב עמוק לילדים שלנו. אנו יכולים לתת לילד תחושה שאנו רואים, קשובים ומבינים אותו. שיקוף נותן תחושה של אמפתיה. לעיתים כדאי שההורה יפנים באופן גופני את מה שחווה ילדו בכדי שיוכל לשקף חזרה לילד את רגשותיו.

נפרדות – אנו יכולים לראות את הילד כשלוחה שלנו או כבן אדם אינדיבידואלי. אנו יכולים ללמד את הילד שלנו להיות בעל בית על התחושות והרגשות שלו. לבנות זהות עצמית איתה הילד יכול ליצור קשרים עם אחרים.

טיפול רגשי דיאדי הנו טיפול בקשר שבין האם לילד והאב לילד. זהו טיפול עצמתי, קצר מועד, המביא לשינוי ניכר ונראה לעין תוך זמן קצר. הטיפול הרגשי נוגע בישות, בשדה הרגשי המורכב שבין ההורה לילד ומשפיע על מגוון קשיים רגשיים והתנהגותיים, החל מבעיות אכילה, ניקיון, אלימות, קושי בביטוי רגשי, וויסות רגשי ועוד. היכולת של ההורה לחשוב על ולהבין את מה שקורה בינו לבין ילדו מועצמת כאשר יש מטפל בחדר שמעלה את רמת המודעות של ההורה לעצמו ולילדו ע"י שאלות או שיקוף של מה שקורה.

ההורים והילד מוזמנים לשחק בחדר לעיתים במשחק חופשי ולעיתים בהתערבות המטפלת. כאשר ההורה הנמצא בחדר עם הילד, "מגויס" כקו-מטפל וכהורה כאחד. באופן זה ההורה נמצא תחת שני כובעים, האחד כאבא או אמא ובמקביל לומד להיות מודע לצרכיו של ילדו ובעל יכולת רפלקטיבית על רגשותיו ותחושותיו, בדיוק כמו שנוהג המטפל בחדר.

טיפול דיאדי תורם לכל אחד מהמשתתפים בטיפול וגם לדיאדה, לזוגיות עצמה אשר מתבגרת ולומדת כלים חדשים להתמודדות ברגע הקושי שבחדר. להורה בחדר יש הזדמנות קסומה לחדד את רגישותו ומודעותו לעצמו ולילד במקביל. ללמוד מהן ההשפעות ממשפחתו הגרעינית על תפקודו כהורה, ולהינות מקשר חדש ומעצים עם הילד האהוב.

בטיפול רגשי דיאדי, לאחר שיחת הכרות עם ההורים וקבלת אינפורמציה על הקושי אני מזמינה את ההורים לכמה פגישות דיאדיות ולהדרכה בכדי לבדוק האם נדרש טיפול דיאדי ומה מטרותיו. ההורים חווים בחדר הטיפולים באופן ישיר את הקושי שקיים בקשר עם ילדם ובאותה מידה חווים את הגילויים החדשים, את ההצלחות ולומדים ליישם גם בבית את אשר נרכש בטיפול.

הורה מרגיע את הילד שלו

בהדרכות המשותפות המלוות את התהליך הטיפולי יש מקום להתבונן מבחוץ על המפגש שהתרחש, לשאול שאלות, ללמוד על תהליכים רגשיים פסיכולוגים, להביע רגשות ותחושות שלא נאמרו בחדר ולגלות מחדש מהו חזון ההורות האישי כמו גם שתוף פעולה עם ההורה השני. רגעי ההנאה והקושי הנחווים בחדר טיפולים הינם בעלי תוקף עוצמתי להורה ולילד. בחוויה של הילד, ההורה מתפנה שעה שלמה עבורו והוא מוכן להביא את הבעיה לחדר הטיפולים כמו את השמחה לשיתוף הפעולה ולהבראה של היחסים.

הבראת היחסים מתרחשת כאשר ההורה מבין כיצד מערכת היחסים שלו עם הוריו משפיעה על מערכת היחסים עם ילדיו. כאשר הורה מתחיל להרהר ולהבין את עצמו הוא יכול בעצם זה לשים סוף לשושלת של טראומה שעוברת מדור לדור במשפחתו. ריפוי מתרחש כאשר הילד עצמו מרגיש מובן על ידי הוריו. ולמרות שעד גיל שנה רכש מערכת התקשרות מסוימת עם הוריו. כאשר סביבתו משתנה הילד יסתגל לשינוי במהרה.

לסכום, במפגש דיאדי אנו:

1. באים יחד עם הילד כי היחסים החברתיים של הילד מושפעים מיחסי הורה-ילד
2. מזהים ומרגישים את הפגיעות בהבעת הצרכים הכי ילדיים שלנו ושל הילד שלנו
3. עומק – לומדים לדבר את הצרכים שלנו באופן בוגר יותר
4. חזרתיות – לומדים דרכים חדשות של תקשורת וחוזרים עליהן כדי להחליף את הישן
5. תקשורת דרך חוויה – החוויה ביני לבין הילד שלי משפיעה על השינוי ולא הסברים


כשהורה וילד נכנסים אלי לקליניקה אני מתרגשת לפגוש את הדבר השלישי שנכנס יחד איתם, וזה השדה הייחודי והחד פעמי שנמצא ביניהם. אותו שדה אנרגטי שנולד עוד לפני שהילד הגיע לעולם. כשהילד היה עדיין מחשבה במוחם של הוריו. השדה הזה מושפע משניהם. ממה שההורה מביא איתו וממה שהילד מביא איתו. וגם מורכב מכל מה שההורה והילד הזה עברו יחד במשך שנות חייהם המשותפים. אני אז מתבוננת ומתעניינת בשדה הדיאלקטי בין שניהם ומחפשת את המקור שלו. את המקור שהיה שם לפני שהכל הפך להיות מסובך ומאתגר בין שניהם. כי המקור של השדה הזה הוא ההוויה. וכשההוויה מגיעה לבקר בחדר היא משפיעה על ההורה ועל הילד. פתאום הורה רואה ויודע את הילד מחדש והילד מרגיש נראה ומוכל ורגוע.