קורה שמתגרשים
כשאנחנו רבים, הילדים שלנו סובלים. ולא חשוב אם נעשה את זה בקול רם, בשקט, בלי מילים או בחדרי חדרים. כשאנחנו רבים, הילדים שלנו נאבקים. נאבקים בתוך עצמם. קשה לאהוב את שני ההורים כשהם רבים והילדים צריכים לבחור באחד. המתח בו הם חשים יכול להתבטא בסגירות או בהיפראקטיביות. לפעמים הם ינסו לפייס ולגשר בין ההורים ואף לעמוד ביניהם. ילדים יעשו הכל כדי שההורים לא ייפרדו. הם יעסיקו אותם בבעיות שלהם, הם יהפכו להיות היפראקטיביים כדי שלהורים לא יהיה זמן להיפרד. ילדים יריבו עם האחים כדי לבטא את הריבים בין ההורים.
כאשר הורים מתגרשים, הורה אחד הופך להיות האשם והשני הקורבן התמים. הילדים בדרך כלל יפנו לצד הקורבן התמים, זה שסובל יותר מההורה התוקפני והאשם כביכול. זהו משא כבד על גבו של ילד, לבחור בין שני הורים. כאשר יש כמה ילדים הם יכולים להתחלק בנאמנות שלהם ובכך לגרום גם למריבות ביניהם. ילדים מרגישים ריקות כאשר הם מתבקשים מכורח הנסיבות לאהוב הורה אחד ולא את השני. לאהוב רק את אחד ההורים זה לא מספיק.
גם להישאר בקשר שנגמר רק למען הילדים לא עושה להם טוב. הילדים צריכים לקחת את האחריות לכך שהוריהם לא נפרדו לאהבה חדשה. הם חיים אז בתוך סיטואציה שהוריהם צריכים להישאר יחדיו ולא חשוב אם הם כבר לא אוהבים זה את זה.
לכן אם על ההורים להתגרש יש לעזור לילדים להמשיך ולראות את שני ההורים באותה המידה, וגם לאפשר את הרשות לאהוב את שני ההורים. הכי טוב זה ששני ההורים ימשיכו לגדל את הילדים ולדאוג להם גם בנפרד. יש לקחת בחשבון שילדים יעשו הכל כדי להשאיר את הוריהם יחד. כמו לחלות במחלה קשה, או דרך התנהגות רעה.
מה חשוב לעשות כאשר עומדים בפני שינוי משפחתי שכזה, כמו גרושים או פרידה?